מות יומת האיש רגום וגו׳. לפי הפשט הוא מיותר. שהרי ידעו מכבר שדינו במיתה ובספרי תניא מות יומת לדורות פי׳ שגם לדורות מחלל שבת בסקילה. ולכאורה לשון המקרא האיש משמעו המקושש שמדברים בו באותה שעה ולא לדורות. אלא כלפי שהיה מקום לחשוב דכיון דכתיב כל העושה מלאכה ביום השבת מות יומת. וסתם זה הלשון משמעו חנק. ואם כן אם אמר הכתוב רגום וגו׳ הייתי אומר דלעולם מחלל שבת לדורות בחנק ורק הוראת שעה הוא במקושש. או ס״ד דוקא הוא שהיה בפרהסיא שדינו כמו כופר בעיקר ועובד ע״ז שהוא בסקילה. משא״כ בסתם מחלל שבת דכתיב מות יומת ה״ז כמשמעו בחנק. מש״ה כתיב גם במקושש מות יומת האיש. ומכ״מ רגום וגו׳. מזה למדנו דגם הא דכתיב במחלל שבת לדורות מות יומת הוא בסקילה. זהו לפי הספרי. ולפי סוגיא דסנהדרין דף פ׳ ב׳ דפליגי רבנן ור׳ יהודא בהתרו לסתם מיתה אי נהרג. ולכ״ע במותרה למיתה קלה אינו נדון בחמורה. וא״כ כאן דבשעה שהתרו בו עדיין לא ידעו שהוא בסקילה וכסבור שהוא בסתם מיתה בחנק. וא״כ אינו חייב מיתה כלל מש״ה בא הדבור מות יומת האיש. מכ״מ יומת ברגימה. ולדורות כבר ידענו דינו בסקילה:
קריאה במקור
העמק דבר על במדבר · פרק 15 · פסוק 35
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1746138d43beaf69a4a44747b845168548e3055d8752ca1a09ca8f114d0a59d2