לרב וגו׳. רש״י פי׳ לשבט שהוא מרובה באוכלוסין. והרמב״ן פי׳ למשפחה שבכל שבט. והדברים ארוכים בפי׳ הספרי ובסוגית הגמרא ואכ״מ. אמנם לפי הפשט הפי׳ על כל איש בפ״ע. ובאשר לא היו הנחלות שוין בערכם יש עדית ויפה לזריעה ויש זיבורית ויפה לבנין. וכדומה ונישום כל חלק לפי השווי כחלוקת האחים אבל בזה לא היה שוה. שהרי בחלוקת אחים אין אחד יכול לומר שהוא נצרך לפי עסקיו דוקא חלקו בזה האופן אלא יכול השני להעלות לו כנכסי דבר מריון או ע״פ הגורל ממש משא״כ חלוקת א״י היה מתחלה לרב דמי שהיה לו בני בית הרבה ונצרך לבנינים הרבה תרבה נחלתו. יהי חלקו חלק מרובה בקרקע. ולמעט. מי שב״ב מועטים תמעיט נחלתו. יותן לו נחלה מועטת אבל מכ״מ יהיה בשווי שוה:
קריאה במקור
העמק דבר על במדבר · פרק 26 · פסוק 54
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
איש לפי פקודיו. לפי מנין ביתו או עסקיו שגם זה נקרא פקודת האדם:
יותן נחלתו. לפי ראות המחלקים שטוב לפניו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1746138d43beaf69a4a44747b845168548e3055d8752ca1a09ca8f114d0a59d2