העמק דבר על במדבר · פרק 6 · פסוק 20

על חזה התנופה וגו׳. פרש״י בשם הספרי מלבד חו״ש הראוים לו מכל שלמים כו׳. ובאמת עיקר הא דכתיב אצל תנופת הזרוע על חזה התנופה בל״ז ניחא שבא ללמד שאינו תנופה בפ״ע. אלא ביחד עם חזה התנופה. ומזה למדנו שעדיין לא נקטרו האימורין. שהרי תנופת חו״ש יחד עם החלבים. ומכאן למדנו פירוש יעשה זבח שלמים וגו׳ במקרא י״ז שאינו אלא שחיטה וזריקה כמש״כ שם. והא דספרי שהביא רש״י אינו אלא על הא דאסמכי׳ האי על חזה התנופה להא דכתיב קודש הוא לכהן. דמשמע דבא כן הכתוב ללמד דחזה התנופה ושוק התרומה המה לכהן ג״כ כמו הזרוע. ע״ז הוא שבא הספרי לומר לפי שיצא לידון בדבר החדש. ואין לומ׳ דמש״ה כתיב לכהן על חזה התנופה ללמדנו ג״כ שאין הכהן זוכה באכילת הזרוע כי אם לאחר הקטרת האימורין כמו חו״ש שאין הכהן זוכה באכילתן עד אחר הקטרת האימורין כדאי׳ בפסחים דף נ״ט ב׳. דבאמת אינו כן אלא כמו דהבעלים יכולין לאכול השלמים גם לפני הקטרת האימורין ה״נ כהן אוכל הזרוע עמו. והכי משמע לשון הרמב״ם הל׳ מעה״ק פרק ז׳ הי״א ואין הכהנים רשאין בחו״ש כו׳ ולא הזכיר הזרוע והלחם דמיירי בהו שם. והכי נראה עוד מתוספתא מנחות פ״ז אלא שהיא משובשת בדפוס ואכ״מ לבארה: