ויקח וגו׳. כ״ז מיותר שהרי כתיב ויעש כאשר צוה. וכקושית הגמ׳ סנהדרין דמ״ב סע״ב עשי׳ בהדי׳ כתיב כו׳. אלא משום ששינה באמת מסדר שאמר ה׳ מתחילה סמיכה ואח״כ העמדה. ומשה עשה להיפך. מש״ה כתיב כאשר צוה. היינו בקבלה הי׳ כך וכיב״ז בסוף ס׳ שמות ובס׳ ויקרא ח׳ ה׳ ע״ש. וא״כ לא הקדים הקב״ה סמיכה אלא לסמוך כאיש אשר רוח בו. שאע״ג שהוא ראוי לכך מ״מ נצרך לסמיכה להשיג סיעתא דשמיא כמש״כ. אלא שלא מהני סמיכה אלא למי שראוי לקבל ברכה זו. היינו לאיש אשר רוח בו. ומזה נקיש סמיכה להוראה דלא מועילה אלא לראוי לזה:
קריאה במקור
העמק דבר על במדבר · פרק 27 · פסוק 22
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1746138d43beaf69a4a44747b845168548e3055d8752ca1a09ca8f114d0a59d2