העמק דבר על במדבר · פרק 35 · פסוק 10

כי אתם עוברים אה״י וגו׳ לעיל בפרשה של והורשתם כתיב ג״כ עוברים. ובפ׳ גבולין כתיב כי אתם באים. והכל בדיוק דבפ׳ והורשתם הוזהרו מיד שעברו אה״י וההחילו להלחם שידעו שעליהם מוטלת המצוה להוריש את כל יושבי הארץ. וא״כ לא יתנהגו כמו שהדין כצרים על עיר להשאיר צד אחד פתוח כדי מי שירצה לברוח יברח וכדתני בספרי פ׳ כי תצור אל עיר וכמו שעשו במלחמת מדין כמש״כ שם ל״א ז׳ משא״כ במלחמת הכנעני. וכן איבוד ע״ז היה החיוב מיד. משא״כ לדעת גבולי א״י לא היה הצורך לדעת עד שכבשו הרבה מעיקר ישוב א״י. מש״ה כתיב כי אתם באים שהוא אחר כבוש וחלוק שנתחייבו בתו״מ אבל לפני זה אע״ג שנתחייבו בחלה. מכ״מ אינו מצוי כ״כ להביא עיסת חו״ל להפריש על עיסת א״י:

מעתה כאן בפרשת ערי מקלט שלא הוקבעו עד שכבשו וחלקו. היה ראוי לכתוב ג״כ כי אתם באים ולא עוברים. ונראה דמכאן יצא הדרש במס׳ בכורות דנ״ה ארצה ארצה כנען ולא הירדן ארצה כנען. אלא שיש בזה מחלוקת ע״ש. ולפי הפשט משמעות והקריתם דבסמוך היינו לשון הזימון על להבא ולא לשון קריאה והקדש כלשון דכתיב בס׳ יהושע כ׳ ויקדישו את קדש בגליל. והזמנה זו היא קודם שבאו להקדיש. והוא משום שלא בנקל היה למצוא עיר המסוגל לערי מקלט בכל התנאים שצריכים לזה. שיהא דוקא בשלוש הארץ. ובפרטים המבואר במס׳ מכות פ״ב. לכן היתה המצוה שמתחלה עוד שלא הגיעו להקדיש לשום לב ולהזמין ערים שיהיו מסוגלים לכך אח״כ. מש״ה כתיב כי אתם עוברים. דמתחלת העברה היתה המצוה להזמין בדרך הילוכם כאשר יזדמן איזה עיר להקדיש אח״כ :