ואת כל המלקוח באדם. נקרא אדם ג״כ מלקוח. ובמקרא הסמוך כתב את השבי ואת המלקוח. היינו האדם נקרא שבי והבהמה מלקוח. ובמקרא כ״ו כתיב עוד באדם ראש מלקוח השבי באדם ובבהמה. והענין דמשמעות מלקוח הוא כת״א דברתא. פי׳ מה שמנהיגים בע״כ. והשורש הוא לקח והמ״ם הוא במשקל משכן וכדומה. והנה בשעה שישבו עוד במדין הי׳ להם לחוש שמא יברחו השבי של האדם. ע״כ הושיבו אותם במאסר. ומש״ה נקראו שבי משא״כ הבהמה הלכו לדעת ישראל במקום שהובילום. מש״ה נקראו מלקוח. ובשעה שלקחו את השלל והוליכו למקום המחנה. נקראו גם האדם מלקוח. שהרי הוליכום לדעת ישראל המנהיגים. ובשעה שבאו אצל משה שוב הכניסו אותם לבית הסוהר עד שיראו מה לעשות עמם. מש״ה חזרו ונקראו שבי. ואת הבהמה מלקוח. ואחר שהרגו הגדולים שבהם. ולא נשתיירו כי אם הטף בנשים. שוב לא חשו שמא יברחו. ע״כ הלכו חפשי ונקראו מלקוח השבי. שהוציאום מהשבי והלכו אחר דעת המנהיגים:
קריאה במקור
העמק דבר על במדבר · פרק 31 · פסוק 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1746138d43beaf69a4a44747b845168548e3055d8752ca1a09ca8f114d0a59d2