העמק דבר על במדבר · פרק 19 · פסוק 1

וידבר ה׳ וגו׳. הן ברור שפרשת פרה נאמרה מכבר. שהרי בטהרת הלוים כתיב הזה עליהם מי חטאת. ותניא בפ״ע בראשון בחודש ניסן הוקם המשכן בשני נשרפה הפרה. וא״כ למה נכתבה כאן. כבר אמרו במו״ק דכ״ח למה נסמכה פ׳ פרה למיתת מרים לומר כשם שפרה מכפרת כך מיתת מרים מכפרת. אמנם אמרו עוד במ״ר ויקרא פכ״ה מיוסדים על אדני פז אלו פרשיותי׳ של תורה שהן נדרשות לפניהם ולאחריהם. והענין כבר ביארנו בפ׳ קרח. שהר״ן איש חטאו במה שרצו להתקדש יותר מגבול שגבלה להם התורה. ומזה הגיעו להריסות התורה ועשו מחלוקת בישראל. וסמוך ענין לה עסק פרה שאינה אלא לטהרה ולא לקדושה. ומש״ה כשר בה טבו״י ואונן כאשר יבואר לפנינו. והצדוקין לא הודו לזה והשתדלו לעשותה במעורבי שמש. והקפידו חכמים ע״ז עד שפעם א׳ נעשית במעורבי שמש ונפסלה ושפכו את העפר כדתניא בתוספתא דפרה. ואמרו שם הטעם שלא יוציאו לעז על הראשונות. והטעם הלז אינו מספיק כ״כ בדבר הזה שלא נעשה אלא בגדולים ואחת בכמה שנים. אלא היה בזה עוד טעם כמוס דבש וחלב תחת לשונם. והיינו משום שהצדוקי רצה להנהיג קדושה בענין שאינו אלא טהרה. וזהו הריסות הליכות הדת בכמה ענינים שבתורה. ע״כ נכתבה סמוך לפ׳ קרח: