העמק דבר על במדבר · פרק 18 · פסוק 10

בקדש הקדשים תאכלנו. במחנה שכינה ג״כ יש מדריגות ומעלות זו למעלה מזו. וכל הסמוך וקרוב למזבח ולהיכל קדוש יותר. ורשאי לאכול גם סמוך למזבח גם ברחוק ממנו וכמש״כ בפ׳ שמיני י׳ י״ב בפסוק ואכלוה מצות אצל המזבח. והדר כתיב ואכלתם אותה במקום קדוש. ופירשנו לפי הענין דשם שהיה שתי פעמים נאכלת המנחה. א׳ לפני אכילת קדשים קלים וא׳ לאחר קדשים קלים ואכילה הראשונה היה כשיורדים מן המזבח ואין מעבירין עה״מ. מש״ה מצוה לאכול אצל המזבח. ואכילה השניה אחר קדשים קלים שנאכלת במחנה לויה ושבים משם למחנה שכינה אזי אין מעבירין עה״מ ונאכלת תומ״י כשבאים אל מקום קדוש. וע״ש עוד בבאור. והכא נמי מתפרש הכי דכהן העובד ויורד מן המזבח או יוצא מן ההיכל ואוכל. אזי כל שיותר סמוך לפנים עדיף משום שאין מעבירין עה״מ והיינו בקדש הקדשים תאכלנו. מקום המקודש יותר וכמו שאם מדבר הכתוב בהיכל והוא הדביר נקרא לפנים מן הדביר קודש הקדשים שהוא מקום המקודש בהיכל. ונקרא ההיכל לפנָי. כן בכל מחנה שכינה שהוא מקום קדוש נקרא אצל המזבח קודש הקדשים. והרי לשיטת הרמב״ם בע״מ אסור ליכנס ממקום מזבח למעלה אפי׳ בלי עבודה הרי המקום מקודש יותר. וכ״ז בכהן העובד. אח״כ כתיב כל זכר יאכל אותו. אפי׳ מי שאינו עובד ואפי׳ בע״מ נכנס לעזרה ואוכל ואם כן מיד כשנכנס לעזרה אוכל מש״ה כתיב קדש יהיה לך. שיאכל במקום קדוש. ולא לפנים אצל המזבח: