העמק דבר על במדבר · פרק 15 · פסוק 33

אל משה ואל אהרן. הפי׳ הרגיל הוא שישבו ביחד כמו בפרשה דפסח שני ובנות צלפחד. איברא אינו דומה. דהתם הוא בענין הוראה יכולים משה ואהרן להצטרף משום שהוראה כשרה ביחיד. וכשצריכים למנין מצטרפין ומונין לשני אחים לשנים כדתניא בסנהדרין דף ל״ו הטהרות והטומאות כו׳. אבל כאן בד״נ אין מונין להם אלא אחד. ורש״י שם הביא תוספתא לא ישב בצדו אפי׳ שותק אלא יעמוד והולך לו. ואם כן קשה הלשון אל משה ואל אהרן. אלא הענין דמשה ואהרן היו שני ראשי סנהדראות כל אחד בכח אחר. דכבר ביארנו הא דכתיב בפ׳ שופטים כי יפלא ממך דבר וגו׳ ועלית אל הכהן אשר יהיה בימים ההם או אל השופט. דכל דין שאינו מקובל מכבר. נחתך עפ״י שני אופנים. א׳ בדרך דמוי מילתא למילתא ובא בסברא. וזהו הוראה הפשוטה שבאה לשעה. ב׳ עפ״י הכרח בכללי התלמוד ופלפולה ש״ת. והוראה זו נעשית משנה והלכה לדורות. מש״ה כתיב שיבואו אל הכהן וגו׳ אם יהיו מחולקים בסברא וכה״ג הוא הגדול בהוראה כדכתיב יורו משפטיך ליעקב. ואם יהיו מחולקים בדרך הפלפול והחקירה יבואו אל השופט. והנה במדבר היה משה רבינו ראש סנהדרין בדרך פלפולה ש״ת כדאיתא בנדרים דף ל״ח לא ניתנה תורה אלא למשה וכו׳. ומסיק ההיא לפלפולא בעלמא. ואהרן היה ראש סנהדרין בהוראה כדכתיב ולהורות את בני ישראל. וכאשר היה ספק בדין המקושש בפירוש המקרא כל העושה מלאכה ביום השבת מות יומת. הביאו הספק לפני משה אולי יגיד בדרך חקירה מי״ג מדות ותלמוד. גם אל אהרן אולי יתברר לו עפ״י סברא וע׳ מש״כ בספר דברים י׳ מקרא ו׳ ע״פ ובנ״י נסעו וגו׳ :

ואל כל העדה. היינו סנהדרין תלמידי משה אולי ע״י פלפול תלמידים המחכימים את רבם יעלו דבר ברור וכדאיתא בתענית דף ז׳ מה עץ הקטן מדליק את הגדול כך תלמיד כו׳: