העמק דבר על במדבר · פרק 20 · פסוק 29

ויראו כל העדה. בראותם כי לא ירדו אלא משה ואלעזר והוא לבוש בגדי כה״ג הלא הבינו כי גוע אהרן. ופי׳ זה הכתוב שלא הודיע משה בפירוש כי אהרן מת וכדאיתא בכתובות דף ק״ד דאסור משום מוציא דבה. אלא נתן לדעת שיבינו מעצמם. והדרש שהביא רש״י הוא מלשון כי גוע ולא כתיב כי מת. אלא עוד ראו כי לא נהרג כאשר עלה ע״ד איזה אנשים בראותם את אהרן מלפני שעה בריא אולם בלי שום חלישות והנה איננו. ועלה דעתם לחשוד מאומה עד שראו כי גוע. היינו אפיסות ימיו:

כל בית ישראל. פרש״י שהיה אוהב שלום כו׳ ובת״י איתא שמשה היה בוכה ואמר ווי לי עלך אהרן אחי עמוד צלותהון דישראל. והיינו כמש״כ בספר שמות ו׳ כ״ו דלענין תפלה השייך להליכות הטבע היה אהרן עיקר בישראל יותר ממשה. ומש״ה היו כל האנשים והנשים יודעים ומכירים טובו משא״כ משה רבינו שלא היו מכירין כי אם גדולי ישראל [והיינו ההפרש שהיה בין רחב״ד ובין ריב״ז כדאי׳ ס״פ אין עומדין. דריב״ז היה כשר הצבא במלחמתה של תורה ורחב״ד היה כעבד בעבודה. ותמיד רגיל לבקש לצורך בית המלך מה שאין כן שר הצבא]: