נתנה ראש וגו׳. לפי ת״א ופרש״י נשים עלינו מלך. קשה למאי הודיע הכתוב רצונם איך ישובו. ומה מקרא חסר שאמרו נשובה מצרימה. אלא ביאר הכתוב שנמצא עוד כת גרוע מכולם. שהאמינו ביכולת וגם ברצון ה׳ להביאם בשלום. אבל המה לא רצו בביאת א״י שיהיו מוכרחים לכוף ראש תחת עול מ״ש. ובל״ז תהיה השגחת ה׳ לרעה. ע״כ אמרו נתנה ראש. עלינו להיות ברשות עצמנו ונשובה מצרימה. שאין שם עול תורה ועבודה כטעות כמה דורות המאוחרים. שאין כלל תורה ומצות ה׳ אלא בא״י כמש״כ בפרשת בחקתי. וחז״ל דרשו נתנה ראש לשון ע״ז. והיינו הך. שבקשו להיות חפשי מעול מ״ש. והיינו מרידה ממש. וכ״כ הרמב״ן להלן ט״ו ל׳ בפירוש מקרא זה יע״ש. אלא לא כמו שהבין הוא ז״ל שכל הדור דברו כן ח״ו. אלא שנמצא כת כזה ג״כ. ואדרבה זה הכת היתה קטנה בישראל. מש״ה כתיב ויאמרו איש אל אחיו. והיו מתיראים עד כה לדבר כאלה אך בשעת מחלוקת כל א׳ מוציא רוחו ומחשבתו בלי פחד:
קריאה במקור
העמק דבר על במדבר · פרק 14 · פסוק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1746138d43beaf69a4a44747b845168548e3055d8752ca1a09ca8f114d0a59d2