העמק דבר על במדבר · פרק 21 · פסוק 30

ונירם. לפי ת״א ופרש״י שורש המלה הוא ניר והמ״ם הוא שימוש ואינו מדויק פתח וא״ו ונירם וגם נגינה של עד דיבון אינו עפ״י ת״א ע״ז. ואם יבואר מלשון הרמה ונו״ן של ונירם הוא שימוש הרי יו״ד של ונירם אינו לפי דקדוק לשה״ק אבל כבר ביארנו בספר בראשית ב׳ כ״ה דרך לשה״ק לערב שני שרשים במלה א׳ לכלול בו שתי כונות וה״נ יש בו שתי כונות. א׳ כת״א והשני מלשון הרמה. ואמרו ישראל שהתרומם כבודם ע״י שאבד מואב ניר חשבון עד דיבון. כי עד כה ירד הפחד מיושבי כנענים במה ששמעו שהתחננו ישראל מאדום וממואב לעבור דרך ארצם כמש״כ. והנה לא בחנם נשאו מושלי ישראל דבריהם על הנעשה במואב אם לא להעיר מוסר כמה יש להזהר מאש המחלוקת אשר אפי׳ יחזו מקצת אנשים נכוחות יותר ממי שהקיף מהם בכ״ז אם ירצו להתחזק על דרכם ע״י חברת מרעים. לעולם לא ישיגו תכלית מבוקשם כי אם יביאו שואה לא ידעו ולא רצו שחרה. והביאו המשל הזה כי באשר לא רצו המעט בהנהגת מלך. ולא יכלו להתגבר על הרוב אשר הקימוהו למלך. מה עשו קראו לסיחון לבא חשבון. והוא העלה שואה על המדינה והחריב העיר ובנאה לעצמו :