כדברך. הוא מיותר. ודרשו בברכות דף ל״ב שא״ל הקב״ה עתידים אוה״ע לומר כן אשרי עבד שרבו מודה לו. ויש להבין מה לו למשה לדעת אם עתידים אוה״ע לומר כן או לא. והוא אינו מבקש אלא סליחה יהא מאיזה טעם. אלא הענין דכלפי שנתן שני טעמים חדא ושמעו מצרים וגו׳ והוא דברי משה עצמו. שנית ועתה יגדל נא וגו׳ כאשר דברת וגו׳. והשיב הקב״ה סלחתי אבל כדברך לא מטעם המדות שהן המה דברי אלא מטעם דבריך שעתידים אוה״ע כו׳. ונ״מ מזה שאין הסליחה אלא מצד חלה״ש שיאמרו אוה״ע מבלתי יכולת וגו׳. א״כ אין הסליחה אלא באופן שיסור חשש חה״ש וכאשר יבואר:
קריאה במקור
העמק דבר על במדבר · פרק 14 · פסוק 20
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1746138d43beaf69a4a44747b845168548e3055d8752ca1a09ca8f114d0a59d2