והלוים וגו׳. הרמב״ן וספורנו נתנו טעם משום שלא מנה הקב״ה ראש לשבטם השכילו דעת ה׳. ולא נראה שהרי הי׳ אפשר לחשוב דמשה או אהרן הוא הראש לשבט לוי. אלא העיקר הוא כמש״כ הרשב״ם על הפסוק אך את מטה לוי וגו׳. ומפרש הטעם כי לא ילכו בצבא המלחמה. אלא הפקד וגו׳. וזה הטעם עצמו הי׳ שלא התפקדו גם לפני הדבור. משום שלא הי׳ בשבטם סך שראוי להעשות גדוד יוצאי צבא למלחמה. בשביל שהיו עוסקי תורה. כמו שיבואר להלן ובס׳ דברים פ׳ עקב. מש״ה אע״ג דבמנין הראשון יוכל להיות שנכלל גם לוים במנין אדנים שהיו כמה אנשים יוצאי צבא. ונמנו גם הלוים מעשרים שנה. אבל בזה המנין שבא הצווי שיהיו דווקא כל שבט בפ״ע. ולא היו יכולים מעט הלוים שהיו יוצאי צבא להיות נכלל בתוכם. ולהיות נמנה בפני עצמם לא היו ראוים להעשות גדוד בפ״ע. ע״כ לא התפקדו כלל. וזהו דיוק הכתוב בתוכם. משום שנזהרו עתה להיות כל שבט בפ״ע. ולא הי׳ אפשר לכוללם בתוכם:
קריאה במקור
העמק דבר על במדבר · פרק 1 · פסוק 47
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1746138d43beaf69a4a44747b845168548e3055d8752ca1a09ca8f114d0a59d2