העמק דבר על במדבר · פרק 22 · פסוק 11

הנה העם. לא כיחד בלעם לפני ה׳ שיודע חשיבות אותו עם מעולם כי מצוין היה גם במצרים ע״כ אמר העם:

לכה קבה לי. רש״י בשם המדרש הביא דקבה קשה מארה שהוא נוקב ומפרש ולכאורה אינו מובן דא״כ האיך בפעם השנית שראה בלק שלא נוח לקלל ישראל חזר ואמר גם הוא לכה קבה לי. וגם א״כ האיך אמר בלעם בראשית דבריו מן ארם וגו׳ לכה ארה לי יעקב וגו׳ מה אקוב וגו׳ והלא לא ביקש אלא לאור ולא לקוב. ואם אינו יכול לעשות גדולה לקוב מכ״מ יעשה המעט לאור כמו שביקש. אלא הענין דבאמת כתיב במשלי כ״ו כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא וא״כ א״א שתחול הקללה אם לא שיש איזה עון. וכמו דכתיב בס׳ שופטים וישב אלהים את רעת אבימלך וגו׳ ותבא עליהם קללת יותם הרי דהקללה בלא הרעה לא היתה פועלת ובלעם ידע היטב כ״ז משא״כ בלק. ע״כ ביקש בלק סתם ארה לי. בלי הביט ולפרש החטא והחוטאים. אבל בלעם ידע דזה א״א בע״כ צריך גם זה לראות בעין רואה כח הטומאה המרחף על החוטאים ולפרש בשעת הקללה וע״ע להלן י״ז בדבר בלק שנית. ואולם אחר שיפרש הוא גרוע מארה בלי פירוש אע״ג שהיא חלה על ראש החוטא אם כוונה המטרה בלי דעת המקלל. וע״ע להלן במאמר בלעם. [וכ״ה בברכה כמש״כ בס׳ בראשית ט׳ מקרא י׳]:

להלחם בו. באשר ידע כי אין רצון ה׳ להכות את ישראל. מש״ה אמר להלחם בו שבזה יגרשהו ממנו בלי הכאה: