העמק דבר על במדבר · פרק 27 · פסוק 8

והעברתם וגו׳. וכן במקראות הסמוכות ונתתם. ואין הלשון מדויק. וכי ב״ד עושים דבר. והכי מיבעי ועברה נחלתו לבתו. והיתה נחלתו לאחיו. אלא ללמדנו שיש ביד ב״ד איזה כח להעביר וליתן. וכמו שיש ביד האב להוריש מדעתו ולהעביר נחלה לבן בין הבנים כדאי׳ בפ׳ מי שמת דקי״ל כריב״ב ומדכתיב ביום הנחילו את בניו. ה״נ יש איזה כח ביד ב״ד. אבל הדבר מובן שב״ד אין להם להעביר לפי רצונם ח״ו כמו באב שעושה מצד אהבה לבנו א׳. אלא היינו שפרש״י יבמות דל״ח ורשב״ם ב״ב דקכ״ט במשנה דנפל הבית. דספק יורש אינו נוטל כלום במקום שיש ודאי ולא כמו שהבינו התוס׳ דהכי ס״ל לרש״י ורשב״ם בכל דיני ממונות דאם אחד יש לו ודאי בזה החפץ והשני ספק לב״ד נותנים להודאי כולה. והרבו להקשות ע״ז. אבל באמת גם רש״י ורשב״ם לא ס״ל הכי אלא בירושה כמש״כ הנימוק״י ביבמות שם. והיינו מדיוקא דהני קראי דיש כח לב״ד להאלים כח האחד. והיינו באם הוא ודאי והשני ספק להם. נותנים להודאי וברור להם: