העמק דבר על במדבר · פרק 23 · פסוק 19

לא איש אל ויכזב. כבר ביארנו דשם אל הוא כח ההנהגה. והנה נהיו ישראל לעם סגולה להנהיג בהם את עולמו ע״פ התורה והמצוה שלהם. וזהו גדולתן של ישראל. ואמר בלעם דזה א״א לשנות כי מתחלת בריאת שו״א רצה הקב״ה להשכין שכינתו בארץ. אלא שלא הגיעה העת ליתן התורה וע״כ נקרא כל אותו העת שני אלפים תהו כדאיתא בע״ז דף ח׳ והיינו כשני ילדות של הבן שאין האב יכול להנהיג ביתו על פיו עד שיגדל ויגיע לדעת. כך היה העולם תהו עד שבא אברהם אבינו ולמד תורה והיה הוא וביתו בהשגחה פרטית ואחר כך קבלו ישראל את התורה. אז נגמר רצון השגחת ה׳ שהיה בבריאת שו״א. וע״ז אמר בלעם דכח אל לא איש הוא ויכזב שיהא נפסק כמו מים כוזבים. וא״א להפסיק השגחת ה׳ בעולם אשר א״א אלא ע״י ישראל:

ובן אדם ויתנחם כמו התולדות של אדם נקרא בני אדם. כך תולדות הנהגה העיקרית מה שמצטרף לה מכונה בן ואמר בלעם לענין עקירת שבעה אומות בני הקדם שכבר נגזר לצרף להשגחה על ישראל וא״א להתנחם. דכל התנחמות בגזרת ה׳ אינו אלא ע״י תפלה ותשובה שמעבירין את הגזרה. ואין זה חרטה ח״ו אלא כך הטביע הקב״ה את העולם שתהא תפלה מבטלת הגזרה משא״כ בלי חידוש מעשים כמו שבעה אומות שלא הרבו תשובה ותפלה. א״א להתחרט. ופי׳ עוד ההוא אמר. לענין דבר ראשון אמר בלעם ההוא אמר בעשרה מאמרות של בריאת שמים וארץ:

ולא יעשה. לא יעמיד העולם על מתכונתו [ובכ״מ משמעות עשיה הוא גמר ותיקון גמור כמש״כ בספר ויקרא י״ט ה׳]:

ודבר. לגזירה על שבעה אומות:

ולא יקימנה. כמו שנגזר. וא״כ א״א להשתנות שני דברים אלו: