את הכבש אחד. כבר דייק הראב״ע שמצד לשה״ק הי׳ ראוי לכתוב האחד. וכ״ה בפ׳ תצוה. ונראה ברור דאך מזה דרשו בזבחים די״ב לבן בתירא אחד תעשה בבוקר ולא שנים בבוקר. וקאי האי אחד לתעשה שאחריו. אבל זה אינו אלא לב״ב דס״ל משמעות בה״ע כשר כל היום. אבל לרבנן הגיע לנו הדרש ביומא שם אחד יביאו ולא שנים ביחד כפי שהייתי מדייק מלשון שנים ליום כמש״כ לעיל . וכ״ז בא״י. אבל במדבר דכתיב ג״כ שנים ליום. וכתיב הכבש האחד. באמת הי׳ המצוה להביא שני התמידים יחד. ונבחר הא׳ המיוחד בבוקר וכדאי׳ במגילה דכ״ח האחד המיוחד. והשני לבה״ע. וטעם השנוי מובן לפי דברינו דבמדבר באו התמידים משום אור שני תורות כמש״כ מש״ה היה תמיד הבוקר בשביל יעוד של תורה שבכתב. ותמיד של בה״ע בשביל יעוד וסיעתא דשמיא של תורה שבע״פ ובאשר ששפעת תורה שבע״פ מקורה נובע מתורה שבכתב. ע״כ המיוחד בא בבוקר והשני בערב. משא״כ בא״י נשתוו צרכי שניהם ביום ובלילה בעניני פרנסה:
קריאה במקור
העמק דבר על במדבר · פרק 28 · פסוק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1746138d43beaf69a4a44747b845168548e3055d8752ca1a09ca8f114d0a59d2