כי דבר ה׳ בזה וגו׳. לתנאי בסנהדרין דס״ד ובכ״מ דמיירי בע״ז. משמעו שעושה המצות לשם ע״ז. ובזה הוא מבזן. ומפר מצות ה׳. ורבי בשבועות דף י״ג מפרש כמשמעו שהוא פורק עול המצות שאין בהם ממש. או מגלה פנים וה״ז מבזן שעושה בהם כמו שלבו חפץ:
קריאה במקור
העמק דבר על במדבר · פרק 15 · פסוק 31
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
עונה בה. הדרש פרט לכשעשה תשובה ולפי הפשט הוא עפ״י דאי׳ בר״ה דף י״ז אבל המינין כו׳ נידונין לדורי דורות גיהנם כלה והם אינם כלין. מבואר מזה דשאר חייבי כריתות אינן לעולם אלא לעת כפי חומר העבירה. וגם אינו דומה חייב כרת א׳ למי שעבר כמה עבירות של ח״כ. והכל במשפט צדק של שופט צדק סלה. אמנם לא ידח נדח לעולם אבל המינין וכו׳ כריתותם לעולם וזהו פשטא דקרא הכרת תכרת ומ״מ עונה בה אין חלאת העון יוצאת מנפש החוטאת:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1746138d43beaf69a4a44747b845168548e3055d8752ca1a09ca8f114d0a59d2