והעמלקי וגו׳ מחר פנו וגו׳. אינו מובן לכאורה זה הצווי לכאן. שהרי עוד לא כלה המקום ית״ש דבריו כמו שדבר עוד פרשה בזה. אבל הענין כי באמת ע״כ אינו מחר ממש. שהרי ישבו בקדש ימים רבים. אלא אינו בתורת צווי לחוד אלא נוגע לתשובת ה׳ למשה. כאשר הוא אומר סלחתי ולא יהיה דבר להמיתם כאיש אחד. אבל מכ״מ לא יראו את הארץ וימותו במדבר. הנני מזהירם שלא לישאר בזה המקום כל המשך. כמו שהיה ההכרח להיות אלו מתו כאיש אחד. והיה הטף ונשים בע״כ נשארים פה עד שיגדלו. והיה מקום לומר שאין יכולת להביאם. אלא רצון ה׳ לעשות להם במדבר ישוב. אבל עתה הנני מזהירם שילכו להם מכאן. והזהירם בפחד העמלקי והכנעני קרובים למלחמה. ובע״כ מוכרחים לילך ממקום למקום. ובזה ידעו הכל שאין רצון ה׳ שישארו במדבר. אלא להכניסם לארץ בדור השני. ובזה סרה טענת משה ושמעו מצרים וגו׳:
קריאה במקור
העמק דבר על במדבר · פרק 14 · פסוק 25
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1746138d43beaf69a4a44747b845168548e3055d8752ca1a09ca8f114d0a59d2