מחוקקי יהודה קרני אור · בראשית · פרק 1 · פירוש 59

[נט] וכן דעת הרמב"ם (מורה ח"א פ' סה) וז"ל "וכל מה שבא במע"ב ויאמר, ויאמר, ענינו רצה או חפץ, והמופת עליו ר"ל שאלו המאמרות כולם אמנם הם רצוניים, לא מאמריים, כי מאמרי הצווי אמנם יהיו לנמצא יקבל הצווי ההוא", ופי' הרדי"א שם "ואחר שהעולם מחודש א"כ לא היה מי שיקבל שם הצווי, א"כ יהיה ויאמר, רצה ד' שיהיה אור ויהי אור, וכן כל ויאמר הנמצא במע"ב", והרש"ט בפי' למורה ח"ב פ' כט כתב "זה שרש גדול בענין הנבואה כי אם יהיה הנביא ערבי, תבואהו הנבואה בלשון ערבי, ואם יהיה לועז תבואהו בלשון לועז, כי למעלה אין אומר ואין דברים, אבל ישפיעו הענינים, והנביאים משימים המלות, או יחשבו כפי דמיונם, שהשם מדבר עמם באותו לשון, והבן זה כי הוא ענין גדול הערך", ובענין הדבור שנזקק למרע"ה היה בודאי קול נברא שנמצא מן הטבע, וכן כתב הרמב"ם ז"ל באגרתו לר' חסדאי הלוי הספרדי ממצרים לעיר אלכסנדריא, ועיין בס' אמרי בינה להרב החסיד ר' דובער ז"ל מליובאוויץ שער הק"ש שכתב "ברוך שאמר והיה העולם, פי' שאמר שרצה, שהרצון הוא האמירה שבהעלם, וכן "כי הוא אמר ויהי", וכן "ההוא אמר ולא יעשה" היינו שאמר לעצמו, וכמו "וד' פקד את שרה כאשר אמר" פי' כאשר אמר ברצונו לעצמו, והרמב"ן ז"ל כתב שהוצאת הדברים לפועל תקרא אמירה, וע"ז כתב הרדי"א שהוא בלתי נכון, כי אם היה ע"ד משל "ויאמר אלהים יהי אור", מורה על יציאת האור לפועל, מה יהיה ענין אמרו "ויהי אור" כי יהיו שני המאמרים מכח אחד עיי"ש ורב"ח כתב ענין ויאמר כמו וגזר כענין שנאמר (איוב כח נח) "ותגזר אומר ויקם לך" ועיין רשב"א בפי' לאגדות תענית פ"ג על מאמר ר"ח בר לוליאני "אנא שמעינהו להנך ענני", וז"ל הכוה"ק "לשון דבור ואמירה שאצלו ית' איננו כ"א המצאת קול דברים הנשמע רק לנביא לא אל זולתו, ואנחנו לא נדע באיזה אופן נתגשם רצון הש"י ונתהוה לדבור עד שיהא נשמע לאוזן, ורמזו ע"ז בזהר (דף טז ב) "ויאמר אלהים מאן דאוליד ליה אוליד בחשאי דלא אשתמע כלל כיון דנפק מניה מאן דנפיק אתעבד קול דמשתמע לבר", וגם דרך הדבור באדם אין אנו מבינים איך הנפש פועלת בו, אעפ"י שהיא רוחנית והגוף גשמי, עכ"פ לא יצויר רק מגרון ולשון וכלי דבור, ואין מקום לכל אלה אצלו ית' המרוחק מכל מקרי גשמיות תכלית הריחוק, ולזה כל אמירה ודבור הכתובים בו ית' אין לתרגמם בפועל עצמי (ער שפראך) רק כפעל מסבב, דוגמא לזה ויאמר ד' לה דרבקה שהיה ע"י אמצעי לרש"י, רשב"ם, וראב"ע, ויאמר אל משה אני חותנך יתרו (שמות יח ו) "ויאמר אליו אדום" (במד' כא יח) שהיו המלאכים אמצעים לאמירה, וגם פעלים אחרים הרבה צריכים להתבאר בפעל מסבב: