מחוקקי יהודה קרני אור · שמות · פרק 2 · פירוש 21

[כא] עיין ברדי"א מה שהשיג על הח' ז"ל בזה, ובנתה"ש מה שהעיר ע"ז, וז"ל "הבנת המקרא" "בשם משה העריך הרדי"א מלחמה גדולה עם הח' הראב"ע על אמרו ז"ל, שם משה מתורגם מלשון מצרים בלה"ק ושמו בלשון מצרים היה מיניוס וכו', והוא הרדי"א אחרי שהאריך להוכיח שאין מדרך כל לשון גם לא מדרך התורה לתרגם שום שם עצם פרטי אמר, ואחר שהדבר כן, איך נאמר אנחנו בשם אדונינו משה שהעתיקה התירה שמו המפורסם שנקרא כן מלידתו אשר לא כדת אם היה שמו מוניוס כדברי הראב"ע, גם הרב המבאר נתה"ש העתיק רוב דבריו וקלסו, ולדעתי כל הענינים האלה לא היו נעלמים מעיני חכמת הראב"ע ז"ל, אלא שהם לא כוונו דעתו יפה, ומעולם לא עלה על דעתו שתיבת משה מתורגמת מתיבה אחרת מצרית כמוהו, אבל כוונתו שבת פרעה קראה שמו משה בלשון עברי, כי העתיקה ענין המקרה של הוצאת המים מלשון מצרי, ותרגמה הענין ההוא בשם דבר "משה", ותדע שכן כוונתי, שהרי אמר בסוף "אולי למדה בת פרעה לשוננו או שאלה", ואילו היתה כוונתי כמו שהבינו החכמים הנ"ל, לא היה צירך לבת פרעה לא ללמוד ולא לשאול, ומה שאמר עוד, ושמו בלשון מצרים היה מוניוס, בזה רצה להודיענו, כי זה משה האיש הוא הידוע לסיפרי מצרים בשם מוניוס, וכמו שכתב הרמב"ן בפ' מקץ אצל צפנת פענח באומרו "ואל תשתומם בעבור שקראוהו סופרי מצרים מוניוס כי ישנו השמות ללשון מובן או מורגל להם, כאשר יעשה התרגום בקצחם כמו בין קדש ובין ברד (ברא' טז יד) בין רקם ובין חגרא, וכן בהרבה מן השמות, ובקצתם לא ישנה דבר, כאשר עשה בסיחון מלך חשבון ובעוג מלך הבשן וזולתם הרבה, וזה לפי מה שהיו נקראים בלשין ארמית בדורו, וכן עשו הנוצרים המעתיקים", עכ"ל הרמב"ן ז"ל, והנה הרדי"א יפרש ותקרא שמו, שאמו קראה לו שם לא בת פרעה, ומפרש משיתהו, משית אותו (כמו יְלִדְתִנִי, לִבַבְתִנִי) ומביא ראיה לזה מחסרון היו"ד אחר התי"ו (עיין בנתה"ש שכתב שהפריז על המדה, כי נמצאו איזה מהן בלי יו"ד לסימן המ"ב) ולא יסתור עדות הח' ז"ל שראה בספרי הצאבה שהיו קורין למשה מוניוס, ודעתו ששם משה היה שמו העצמי שעטרה לו אמו, ושם מוניוס שקראוהו המצרים הוא שם התואר למעלתו וגודל חכמתו, מונח מהמצרים אחרי היותו בן פ' שנה בעמדו לפני פרעה והתפרסם מעשיו וחכמותיו הנפלאים, וע"ז כתב שד"ל "אמנם אחר שהיה לבן לבת פרעה, ושהיא לא ידעה כי המינקת היתה אמו, הנכון כי בת פרעה קראה לו שם, ומ"מ משה היה שמו (ולא שם אחר כגון מוניוס כדברי הראב"ע) כי mo בלשון מצרי מים usec מֻצָל, והנה משה עניני מֻצָל ממים, וכן יוסף פלאוויס כתב כי המלה מורכבת מן Mo-yses שענינו מֻצָל ממים, ועיין בס' חיי משה שהביא ג"כ מס' ביבלישעס רעאל לעקסיקאן, הרכבת השם כלו מלשון מצרי, מן מָא שהוראתו מים, ומן איזעס שהוראתה הצלה, וא"כ פי' מוצל ממים שוה למלת משוי ממים בלשוננו, לכן שמו נאה לו גם בלה"ק גם בלשון מצרים: