מחוקקי יהודה קרני אור · שמות · פרק 2 · פירוש 17

[יז] והנה דעת הח' ז"ל שהפי' מן אמתה שפחתה, וכן פי' ר"י ן' גנאח "אמתה שפחתה, כי לא מצינו במקרא שלוח אמה ולא שלוח זרת" וכ"כ ר"ש ן' פרחון בשורש "אמה", וכן דעת רש"י ז"ל והרשב"ם ורע"ס והעקידה והרדי"א, ועיין שרשי רד"ק בשרש "אמה" שכתב כי המלה הזאת מחלוקת בקריאתה, כי יש קוראים אותה בדגש אַמָּתָה מן אמה ארכו, וכן פי' רס"ג בפי' בערבי "ומדת דרעה"א" פירושו, ותשלח זרועה עכ"ל, ולפ"ז סרה קושית הח' ז"ל ורש"י ז"ל, ובטח כן הי' הגי' לפני רז"ל כגי' רס"ג, ויהיה פי' ותשלח לשון הושטה, וכן הביא הת' ז"ל דעת הרס"ג בס' (שפת יתר סי' א') וז"ל עם ביאור עליו "אמר הגאון שהוא כמו "אמה ארכו" (שמות ל ב) (ופי' ותשלח ידה או זרועה) ויאמר ר' אדונים שטעה ג' טעיות מדרך דקדוק הלשון (פי' א) אם יהיה טעם אמתה כמו אמה ארכו היה צריך לנקוד אַמְּתָה בפתחות האל"ף ובדגשית המ"ם, ב) האמה היא מדה ולא זרוע כמש"כ הח" ז"ל פה, ג) אף אם נאמר שנקרא זרוע כן, בכל זאת לא מצאנו במקרא שלוח אמה) ואני אברהם אומר, מי יתן ור' אדונים היינו בדור אחד, והייתי מוכיחו על הדברים האלה (אף שהח' ז"ל יצא ללחום מלחמת רס"ג להיות עזר בעדו להצילו מהשגת ר' אדונים, מ"מ פה בפי' על התורה ביאר מלת "אמתה" כמו שפחתה מהג' טעמים הנ"ל וזה נגד דעת רס"ג) כי כל דבר שיאמר תלמיד מפי רבו ורבו מפי רבו, אין ראוי להשיב כ"א על הרב הקדמון, ועוד כי רב סעדיה הקל שבתלמידים היה מחכמי התלמוד (פי' שהיה הקטן מתלמידי חכמי התלמוד) א"כ מה חטא הגאון ? ומדוע אליו ריבות ? יקום יריב את ההרים מוסדי עולם, הם חכמי המשנה שפי' כן (עיין סוטה יב ב), ועוד מצינו שאמר הגאון במקומות רבים מספריו, אעפ"י שמסברת דקדוק הלשון אינו בדברי הראשונים, אנו נסמוך עליהם, ונעזוב דעתנו, כי היא נקלה כנגד דעתם עכ"ל, ודעת אונקלס ויונתן ג"כ כדעת רז"ל ואחריהם רס"ג (עיין רל"ג ולחם ושמלה) ועיין באשתדלות עם שד"ל, ח"א פ' כב הערה 6 שהוכיח שהדין עם חז"ל, ואחריהם הרס"ג שהחזיק בדעתם, ור' אדונים והח' ז"ל טעו בזה, ועי' בס' "ינחנו" מה שהעיר על האשתדלות: