מחוקקי יהודה קרני אור · בראשית · פרק 2 · פירוש 67

[סז] והוא תשוקה עזה לישון, וחז"ל קראוהו "חבלי שינה" וגם הם סמכו לה לשון נפילה, המפיל חבלי שינה, שכמו שהחבלים מרעימים נפש היולדת עד שתמלט ותנוח, כן התרדמה מערערת נפש האדם עד שיישן וינוח, ובפעולת "נרדם" "וירדם" משמעו ישן שינה חזקה (רוו"ה) והנה התרדמה היתה לו מתחלה עד שנלקחה ממנו הצלע ונסגר לו החסרון בבשר, ואח"כ ישן שינת מנוחה, עד שנח לו מכאבו ע"כ אמר הח' ז"ל כי תרדמה יותר משינה, כי בתחלה הפיל עליו תרדמה חזקה שלא ירגיש הכאב בקחתו ממנו אחת מצלעותיו, ורז"ל פי' (ב"ר פ' יז) כי אם היה לוקחה ממנו מדעתו, והוא ער היתה מאוסה לו, עכשיו שהביאה לו שלא מדעתו היתה חביבה עליו, ורנה"ו ישיג על הח' ז"ל שכתב "תרדמה יותר משינה" וכתב "לדעת הראב"ע תרדמה שינה חזקה, ומה טעם תרדמה ויישן ? הי' לו לומר ויפל שינה על האדם וירדם, ואין כן, אין תרדמה שינה בתולדות, אבל נכתב על בהלת הרעיון מפני אימת מראה, או מקרה מפחיד שכמעט תצא נפשו, ולא ייקץ ממנה מהרה כמו השינה הטבעית, וכן מצאנוה בכל מקום, כשראה יונה עצמו בצרה גדולה בים כתיב "וישכב וירדם" (יונה א ה) וכן כשנס סיסרא באימת מות אמר והוא נרדם ויעף וימת (שופ' ד כא) ויאריך להביא ראיות ע"ז, ויברר שהפחד סבת התרדמה, ובאין אימת מראה ופחד, לא תרדם הנפש בטבעה, ולפי שהתרדמה שנפלה על אדם לא היה מסבה טבעית, כי לא קרהו צרות ופחד, אמר ויפל ד' אלהים תרדמה, וקרוב לומר, שכשהתעצב האדם שלא מצא עזר כנגדו, הפיל ד' עליו תרדמה, ובתרדמה הזו נפל בשינה, ואז לקח אחת מצלעותיו, והכין לו העזר, וכן פי' הח' בן-זאב (אוצה"ש שרש "רדם") שענינו תמהון וטרוף דעת, כמו שנה חזקה הבא מפחד וכדומה שנופל עליו פתאום, ודבריהם נובעים מהרב ר' אברהם בדרשי (חותם תכנית חלק עשירי שער החמישי) ושם מבואר כל הראיות שהביא רנה"ו, כי ענין תרדמה הוא הלפות והחרדה והבעתה וכו' ואלו ענין התרדמה והשינה אחד למה הוצרך לומר אחריה ויישן, ויסיים שם, ואף אם נאמר כי ענין תרדמה כענין השינה, נגזר אומר כי לא תמצא לשון נרדם ותרדמה, אם לא על בעתה וחרדה, אשר היא תיישן הנבעת ושינה נמצאת בלי חרדה: