[לט] כי אבותינו אכלו מצה שבעת ימים עד שטבע פרעה, ע"כ צותה התורה בפסח דורות ג"כ לעשות כי, וצותה שבעת ימים מצות תאכלו אחרי בואם אל הארץ ששם יהיה אסור כל שבעה, ובזה מתורץ הקושיא על מה שאנו אומרים בהגדה, מצה זו שאנו אוכלים על שום מה על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ והרי נצטוו עוד בר"ח, שיאכלו הפסח על מצות ומרורים, אך באמת פסח מצרים לא היה נוהג איסור חמץ ואכילת מצה רק יום אחד בלבד ובשאר הימים היו יכולים לאכול חמץ, אך לדורות נצטוו לאכול ז' ימים, והוא מטעם שאמרו בהגדה ע"ש שלא הספיק בצקם להחמיץ, ור"ל מצה זו שאנו אוכלים כל ז' הימים דוקא, הוא לפי שלא הספיק, אבל מצה ביום א' כבר נצטוו בא' לחודש מטעם קרבן פסח:
קריאה במקור
מחוקקי יהודה קרני אור · שמות · פרק 12 · פירוש 39
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrkow, 1907-1911
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020973480205171/NLI
- הערות המהדורה
- This text is dedicated in honor of אליהו בן דבורה & אורה בת שרה, may they be blessed with זרע של קיימא
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 88d513fcdd3adaef970db2880faa5d230e805ceaac25ceff0c280d5d7d541006