[ה] והרב המורה הלך בזה בדרך הגאון שהזכיר הראב"ע בפירושו, שפירש מלת נסה להראות צדקתו לבני אדם ומלת ידעתי בענין הודעתי, ומה שהקשה עליו החכם הנזכר כי בעת שעקד בנו להעלותו לא היה שם אדם ואפילו נעריו כי נשארו עם החמור, הקושיא הזאת לא תמנע דרך הגאון לפי שמאמר נביא ידוע ואין צריך לעדים, ואחר שאברהם השלם ספר המעשה ההוא התפרסם הדבר ונתרחב גבול אהבת השם, ואלו לא היה זה מספר הנביא רק על דרך שבא זה כלו בחלום או במראה די היה בו למוד באהבת השם כפי מה שהקדמנו בענין החלומות הצודקין, והמראות שענינם נמשך אל המחשבה והרעיון, ואחר שהוא ספר המעשה הגמור נודעה בו יראת השם ואהבתו, כי היראה כוללת האהבה בקצת מקומות ולו לבדו שהיה נביא בעת ההיא היה ראוי לומר יען אשר עשית וגו' ולא ליצחק כי לא השיג להשגה ההיא, סוף דבר לפי שני הענינים הנזכרים היה ראוי לומר "עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה". וכפי הענין הזה יתבאר מה שנאמר על אנשי סדום, "ואם לא אדעה" (מלמד התלמידים):
קריאה במקור
מחוקקי יהודה קרני אור · בראשית · פרק 22 · פירוש 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrkow, 1907-1911
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020973480205171/NLI
- הערות המהדורה
- This text is dedicated in honor of אליהו בן דבורה & אורה בת שרה, may they be blessed with זרע של קיימא
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 88d513fcdd3adaef970db2880faa5d230e805ceaac25ceff0c280d5d7d541006