מחוקקי יהודה קרני אור · בראשית · פרק 1 · פירוש 15

[טו] וכן בפתיחה לס' "האמונות והדעות" ירמוז ג"כ ע"ז, וכתב "וראיתי הארץ באמצע השמים והגלגלים סובבים אותה מכל צדדיה, התקיים אצלינו כי המכוון בבריאה הוא בארץ, ואח"כ הסתכלנו בכל חלקיה, וראינו העפר והמים שניהם דומם, ומצאנו הבהמות בלתי מדברים, ולא נשאר כ"א האדם והתברר לנו, כי הוא הענין המכוון בלי ספק, ודרשנו הספרים ומצאנו בהם מאמר הבורא (ישעי' מ"ה, י"ד) "אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי", אבל מתחלת התורה ספר כל הברואים, וכאשר השלימם אמר עתה (ברא', א' כ"ו) "נעשה אדם" כמי שבונה ארמון ומציעו ומתקנו, ואח"כ מביא עליו בעליו" וכן כתב העקידה ברא' שער החמישי, כי רק אחרי בריאת האדם שעליו נאמר, כאשר נשלמה הבריאה עמו, "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד", בעבור היותו התכלית שהוא הטוב האמיתי והנרצה בכל פעולה, החל לספר בפרט כל מה שנברא לכבודו, ואיך הוא מגיע לתועלת האדם, וזה שאז"ל (ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א) מתחלת הספר ועד כאן כבוד אלהים הסתר דבר, מכאן ואילך כבוד מלכים חקור דבר, ובס' "האמונות והדעות" (מאמר רביעי פ"ב) "שאעפ"י שגוף האדם קטן נפשו רחבה מהשמים והארץ, כי מדעו כולל כל אשר בם עד שהגיע לדעת מה שיש למעלה מהם" ושם בפ"א "ואם יחשוב חושב כי אשר נתן לו היתרון הוא דבר זולת האדם יראנו אלה המעלות, או קצתם לזולתו וזה מה שלא ימצאהו", והח' יש"ר (פ"ח מחברת ד' אגרת ט"ו) כתב "מי הוא זה הגאון אשר נגדו שלח הרב יד לשונו ? הנה חזרתי על כל ס' האמונות והדעות לרס"ג ולא מצאתי כן זאת הסברה היות בני אדם יותר נכבדים ממלאכי השם, גם בפי' לס' דניאל לא ראיתי כזאת, ואולי נמצא בו באחד משאר חבוריו שאבדו ממנו, או שגאון אחר הוא האומר כן ואנכי לא ידעתי", וע"ז העיר המו"ל שם וכתב כל גאון המובא מראב"ע בסתם הוא רבינו סעדיה, ואין ספק בזה, ועל ענין חשיבות בני אדם מהמלאכים יתכן שכתב כן רס"ג בפי' לס' בראשית ושם בתחילתה מביאו ג"כ הראב"ע ז"ל בענין זה ומבטל דבריו", אבל ממה שהבאתי למעלה מס' האמונות והדעות, אחשוב שדי בזה, כי גילה דעתו והוכיח בראיות שמעלת האדם גדולה, והוא המכוון בבריאה, ונפשו רחבה מהשמים והארץ ולדעה זו גם המלאכים נבראו למענו, וכן הכוכבים והגלגלים: ודעת הח' ז"ל אינו כן, וכן הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות יסוה"ת הסכים לדעת הפילוסופים שיגזרו בפחיתות האדם וגריעותו ושפל מדרגתו בערך הגלגלים והכוכבים, כש"כ בערך המלאכים, וז"ל שם "ודעת הכוכבים והגלגלים מעוטה מדעת המלאכים וגדולה מדעת ב"א, וכן במורה בפי"ב ובפי"ג הרחיק מאוד היות תכלית השמים מפני הדברים אשר בראן, וזכר בזה גבהי שמים ופלאי גדולתם, להוציא שאין יחס וערך לאדם, גם הגרמים הנכבדים ההם, כש"כ שאר השפלים, ופי' מאמרי התורה "להבדיל" "להאיר" שאין ענינם שנבראו לזה המאורות על הכונה הראשונה, רק להגיד טבעם, והדברים הנמשכים אליהם אל הכונה השנית, ושהוא ע"ד שנאמר באדם, "וירדו בדגת הים" שאין זה תכלית האדם שבעבורה נברא, אבל הוא דבר נמשך לטבעו, וכן דעת הרלב"ג בפי' על התורה וז"ל "כי הגלגלים נמצאו בעבור עצמותם, ולמה שיהיה יותר נכבד להם שיתנועעו משינוחו, כי היתה התנועה חיים לדברים הטבעיים, הושמו מתנועעים, ולפי שכבר אפשר להם בתנועתם שישפיעו שלמות לנמצא השפל, והיה יותר נכבד להם שישפיעו משלא ישפיעו, לפי שזה דרך הנמצאים השלמים שיעדף להם מהשלמות, באופן שישפיעו ממנו לזולתם, הושמו תנועותיהם באופן שישלמו בהם הנמצאות השפלות, ולזה המציא השי"ת בקצת חלקיהם ניצוצים מאירים שיהיו כלים להם להשפיע למה שלמטה מהם מצד הניצוצים המגיעים מהם, ובזה הותר זה הספק, והוא עיון נפלא מאוד נבוכו בו רבים", וז"ל הג' ר"מ חפץ בס' מלאכת מחשבת (פ' וזאת הברכה) "ואל יבהילוך דעות קצת המתקדשים והמטהרים מבני עמנו גם לכל אשר ידברו, אל תתן לבך באמרם, כל מה שנברא נוצר לסבת האדם, וזה הבל ורעיון רוח, כאשר כתבו בזה באר היטיב. (דעתו על הח' ז"ל והמורה) וכן כתב הח' ז"ל בעל בחינת עולם, "כי לא יתכן להכין כלים משקלם עשרת אלפים ככר כסף לעשות מחט ברזל אחד (בחינת עולם פ', י"ב) והרב המקובל האלהי ר' מאיר ן' גבאי בספרו "עבודת הקדש" בחלק התכלית (פ' ב' ג') טען על הח' ז"ל והשיג עליו וז"ל שם "וכן הראב"ע ז"ל שלח יד לשונו בגאון וגדפו על אשר שלח ידו במלאכים באמרו שבני אדם נכבדים מהם, והוא שכתב בפ' משפטים בזה"ל (המאמר הזה לא נמצא בנדפסים והוא בפירושו הקצר על שמות כ"ג כ') "הנה אנכי שולח יד לשוני בגאון שהעתיר על נכבדים ממנו דבריו ויצא עתק מפיו ואמר שבני אדם נכבדים ממלאכי השרת, ואמר כי בעבור בני אדם נבראו, וראיותיו דברי חכמים, והם לא אמרו רק על המלאכים המתחדשים בכל רגע ודבריהם אמת", וע"ז כתב בעל עבודת הקדש "ומי יוכל להתאפק ולעצור ברוחו מלהשיב על דבריו וכ"ש ליראי ד' ולחושבי שמו וכו', והנה הרב ז"ל הוא האיש המפורסם בחכמה לא נתקררה דעתו במה שרגם את האיקונין, אלא שקלל את השלטון וכו', והרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות יסוה"ת הסכים לדעת הפילוסופים, ולא חלק בין מקבלי התורה לזולתם, כי לא הניחתהו החכמה היונית, והוא הולך לשיטתו במה שכתב בפי"א מהח' הב', ובפי"ג מהח' הג' מס' המורה שהאדם פחות מאוד מאוד בערך הגלגלים, כ"ש בערך המלאכים, ואולי הטעם לדעתו, היות דעתו למטה מהם, ואלו התבאר ונודע כי הוא גדול מהם בדעת, היה מודה במעלתו עליהם, שהרי יודה שהגדול מחבירו בחכמה גדול ממנו במעלה, וכן כתב בפ"ב מהלכות יסוה"ת, ואין הפרש בזה בין האדם לגלגל למלאך, ובפ"ד כתב בזה"ל "ויראה ויפחד משפלותו ודלותו וקלותו כשיעריך עצמו לאחד מהגופים הקדושים הגדולים, וכ"ש לאחד מהצורות הטהורות הנפרדות מן הגולמים", ע"כ, הנה הציב לו הרב ז"ל יד והרבה מקומות לבזות ולהשפיל הדמות והצלם העליון", עוד שם (עבוה"ק חלק התכלית פ"ד) "הראב"ע כתב שבני אדם נכבדים ממה"ש, מאותם המתחדשים בכל רגע" ומ"מ למדנו שהצדיקים רבים ונכבדים ממה"ש, ואף בשאינן מהמתחדשים בכל רגע כדברי הראב"ע ז"ל המתחכם מדעתו, ושם "יצדקו דברי הגאון באמרו כי בני אדם נכבדים מהמלאכים, ושנבראו בעבורם, ושאין ספק שלא אמר הגאון כי אם על הצדיקים הגמורים שהם גדולים מהמלאכים ושנבראו לתשמישן" עכ"ל: