מחוקקי יהודה קרני אור · שמות · פרק 3 · פירוש 20

[כ] הוא השם הקדוש הנכבד והנורא ולא תגזור מלה זאת מיתר המלים, ופותרים אומרים הוא מגזרת הויה והיו להיות, ונראים דבריהם באמור, ויאמר אלהים אל משה אהיה אשר אהיה, כמו שאמר אני הייתי מני עד ואני עתה ואהיה עדי עד, אבל בהשניתו המלה שנית ואמר אהיה שלחני אליכם, נפסקו פתרוני המלה ונעשית כמלים אשר אין להם פתרון וכשמות אשר לא יגזרו ממלים, כי האל"ף אשר בתחלת המלה ימנענה מלהיות לה גזרה באמרו אהיה שלחני אליכם, (פי' נראה כי אל"ף אהיה שרש) ע"כ לא יתכן להיות אהיה כטל לישראל (הושע יד ו) אהיה לו לאב (ש"ב ז יד) כי אהיה עמך (למעלה פ' יב) (מחברת מנחם) ועיין בס' הגלוי להריק"ם מה שהעיר ע"ז, ושם יאמר חכם אתד בשם בנימין וזל "ואני בנימין אומר כי העיקר כפתרונו של רבינו שמואל (הרשב"ם) "הוא קורא עצמו אהיה ואנו קוראים לו יהיה (כלומר שם בן ד' יהוה) וי"ו תחת יו"ד ככתוב "מה הוה לאדם (קהלת ב כב)" עכ"ל כלומר כמו שבא "הוה" דקהלת במקום "היה", וכמו חוה במקום חיה, כך בא השם יהוה במקום יהיה והנה דעת הרשב"ם ששני השמות הללו רק שם אחד הוא, רק האל"ף שבאהיה הוא כנוי הגוף שהוא ית' אומר על עצמו שיהיה, וזה לדעתו עומק פשט הכתוב: "זה שמי", שהוא קורא את עצמו, ויו"ד שביהוה -יהוה- הוא דבור הזולת עליו שהוא יהיה, ועיין (כ"ח מחב' ח אגרת ז) בהערה לצד מט שכתב, כי ראוי לדעת שלא מלבו הוציא הרשב"ם הדברים הללו כי כבר קדמי בזה הראב"ע וכו' וקרוב אצלי ששמע הרשב"ם הפי' הזה מפיו של הראב"ע עצמו, וכבר היה לו להראב"ע היכרות עם ר"ת אחיו של הרשב"ם והחליף עמו שירים (עיין תולדות ראב"ע) וכתב הרלב"ג "והנה אמר בזה המקום למשה ששמו אהיה אשר אהיה, ואמר במקום אחר "שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד", הנה כבר בארה שהשמות המיוחדים לו ית' הם ההויות והאחד, והנה הכוונה באהיה אשר אהיה הנמצא שהוא תמיד בענין אחד, וזה לא יצדק בנמצא אחר זולתו, כי כולם נתחדשו והיו אחר שלא היו". ועיין מורה ח"א פ סג כוזרי מאמר ד סי' ג, והיטיב לדבר בזה הרב המקובל מ' מנחם ציוני בס' (ציוני) ריקאנטי על התורה, ועיין ברדי"א מה שביאר בזה: