מחוקקי יהודה קרני אור · בראשית · פרק 9 · פירוש 37

[לז] וכן הוא ברד"ק (יחז' מג יב) על הפסוק "זאת תורת הבית על ראש ההר כל גבולו סביב סביב קדש קדשים, הנה זאת תורת הבית", וז"ל הרד"ק שם "כל גבולו סביב סביב, כל גבול ההר סביב הוא קדש קדשים, כנגד ירושלים, כי ירושלים כולה קדש, כמו שנאמר "והיתה העיר קדש", אבל ההר הוא קדש קדשים, ובהר עצמו מקום מקדש מזבח והדביר, הוא קדש הקדשים", ולדבריו יתחזקו, גם דברי המדקדקים אשר אמרו, כי שיר השירים אשר בא בה"א, כמו קדש הקדשים, הוא שיר הנשגב מכל השירים אשר אין למעלה ממנו, וכן החכם המדקדק מ' וואלף מאיר ז"ל בביאורו על (דניאל ט כד) הבדיל בין קדש קדשים ובין קדש הקדשים, והח' ר"מ פלונגיאן בהשמטה לביאורו כרם שלמה על שה"ש ישיג ע"ז באשר מצינו (במד' יח ט) "זה יהיה לך מקדש הקדשים, מן האש כל קרבנם לכל מנחתה ולכל חטאתם ולכל אשמם אשר ישיבו לי קדש קדשים, הוא לך ולבניך בקדש הקדשים תאכלנו", וגו', כתב במקום ובענין אחד, בקדש הקדשים, וכן קדש קדשים, ויפרש כי קדש הקדשים נאמר על המקום אשר בו יבואו חפצי קדש עיי"ש, ורוו"ה כתב יפה דקדק הראב"ע בהבדילו בין עבד עבדים בלא ה"א, לבין עבד העבדים בה"א שטעמו עבד לעבדים, אמנם במה שאמר כי עבד עבדים טעמו עבד כאחד העבדים לא מסתבר, דא"כ לאיזה טעם נסמך היחיד אל הרבים, והיה די באמרו עבד יהיה לאחיו, לכן הנכון שבא בסמוך להורות הפלגת השעבוד, וכמ"ש הרמב"ם (בפי' המשנה נדרים פ"ו משנה ד) על דג דגים וכו', וז"ל "דע כי בלשוננו כשיתחבר שם אחד עם הרבים הרי זה מורה על הכלל ועל הפלגה ברבוי, כמו "הבל הבלים" (קהלת א ב), וכן פי' הרלב"ג, עבד עבדים רוצה לומר עבדות חזק ונפלא, כמו הענין בקדש הקדשים, שהרצון בו שהיה במדרגה גבוה מהקדושה, ועיין רש"י (במד' ד ד) "קדש הקדשים, פי' המקודש שבכולן":