מחוקקי יהודה קרני אור · בראשית · פרק 41 · פירוש 9

[ט] ורש"י ז"ל כתב "ובנבוכדנצר אומר "ותתפעם רוחו" (דניאל ב, א) לפי שהיה שם שתי פעימות שכחת החלום, והעלמת פתרונו", לקוח מב"ר פ פט "ר' יהודה אמר כאן חלמא ידע ופתרוניה בעא גביה, ולהלן חלמא ופתרוניה", וכתב רוו"ה "שהוא לכאורה דרש רחוק מאוד ממשמעות התיבות, כי ההבדל שבין בנין נפעל לבנין התפעל כפי שהורונו רבותינו בעלי הלשון, הוא שהנפעל מקבל הפעולה ברוב מזולתו וההתפעל מתוכו, ועוד יש בהתפעל סגולה מיוחדת שאינה בנפעל, כי הנפעל מורה על דבר שהוא כן באמת וההתפעל מורה על חיקוי הדברים, ודימוי הענינים בנפש יהי' כן חוץ לנפש, או לא יהיה כן, כמו יש מתעשר ואין כל, מתרושש והון רב (משלי יג ז), ופי' רש"י ז"ל מראה עצמו עשיר, ורבים באלה, ועוד מסגולתו שיורה לפעמים על חזרת הענין וההתעסקות בו, מה שלא יורה הנפעל, אבל מעולם לא עלה על דעת איש שיהיה בהתפעל כפל ענין הוראת הנפעל, עד שיפורש "ותפעם" פעימה אחת ותתפעם שתי פעימות, וכל ענין חלום נבוכדנצר הלא הוא כתוב בתנחומא פ' זו, ומשם נתברר כי גם נבוכדנצר לא היה שכחת החלום באמת, כי אם לפי הראות שעשה עצמו כאילו שכחו כי אמר אם אומר להם החלום אולי יבדו מלבם פתרון שלא אוכל לעמוד על אמיתתו, והנה היה הפעימה של נבוכדנצר פי שנים ברוחה, פעימה ואינה פעימה, פעימה מצד העלמת הפתרון, והיא פעימה באמת, והיא נכונה לבנין נפעל, ופעימה מצד שכחת החלום, והיא אינה פעימה באמת כ"א לפי הדמיון, לכן היא נכונה לבנין התפעל", והנה כבר הקדימו בזה הרב החזקוני ודבריהם נובעין מתנחומא מקץ סי' ב וכן הוא בתנחומא הוצ' הח' רש"ב מקץ סי' ד בשינוים ומבואר יותר "אמר להם נבוכדנצר יודע אני את החלום, אם אומר אני אותו לכם אתם אומרים לי דברים של כזבים", וכתב החזקוני מה שהוזקק נבוכדנצר להיות שוכח החלום יותר מפרעה, לפי שפתרון חלומו של נבוכדנצר היה לזמן ארוך ולעתיד לבוא, לא יאמין לדניאל מן הפתרון, ולא יתגדל בו דניאל מאחר שלא יתקיים הפתרון בימיו, וכשהודיעו החלום שלא יכלו החרטומים להגיד, האמין בו גם על הפתרון, אבל כאן בעיני פרעה היה קל להאמין הפתרון, שהרי אמר "כי נכון הדבר מעם האלהים, וממהר האלהים לעשותו":