מחוקקי יהודה קרני אור · שמות · פרק 4 · פירוש 35

[לה] עיין קרני אור למבילה הערה ל' שהבאתי דעות המחזיקים שאותו שלא מל היה גרשום, ואמרתי להביא בזה מה שכתב הריק"ם, ושהחזיק ג"כ בדעה הזאת, ואיך פירש הכתובים עד"ז וז"ל בס' (הגלוי ערך "אז" צד 68) "כי כאשר נשא משה צפורה החנה עמהם לעשות מילה לבניו, והם לא קיבלו, כי אמרו הבן הבכור אשר יולד לא ימול, והשני יהיה שלך לעשות כטוב בעיניך, כשנולד גרשום בכורו לא נימול כי יצא הרשות מידו, ועל כן קרא שמו גרשום, כי אמר גר הייתי בארץ נכריה (למעלה ב' כב) ולא היה בידי יכולת למולו, וכאשר נולד אליעזר מל אותו וקראו אליעזר, אלי עזרני בזה שנמול והצילני מחרב פרעה וכאשר נראה לו האל וחזר ליתרו חותנו היה מתרשל משליחות, כי אמר בלבו שמא לעתים רחוקות תהיה הנבואה זו, עד שאמר לו לך שוב מצרימה, ולקח אשתו ובניו עמו, כי אמר שמא תתאחר הגאולה ותהיה ביתי עמי, וכאשר ראה האל כי נתעצל בשליחותו והיה מוליך אשתו ובניו, ויאמרו ישראל לא בא זה להוציאנו כי אם לגור בארץ, חזר ואמר לך ואמרת אל פרעה בני בכורי ישראל ואומר אליך שלח את בני ממצרים, ולך אל פרעה בשליחותי, ותמאן לשלחו, ואתה ממאן ללכת בשליחתי לשלחם ממצרים, ותלך בקושי, הנה אנכי הורג גרשום שהוא בנך בכורך, וזהו ויהי בדרך במלון ויפגשהו ד' ויבקש המת, ויפגשהו נופל על הנזכר למעלה את בנך בכורך, על כי אמר משה לצפורה על אשר הוא ערל וכל בני עמו מולין, על כן הוא רוצה להורגו, מיד ותקח צפורה צור ותכרות את ערלת בנה שנפל בחלקה שלא למול אותו, ותגע לרגליו, נגעה בצור בבשר ראש הגיד, וכאשר ראתה כי כמעט היה מת בין ידיה אמרה חתן דמים אתה לי, זאת החתונה של רצתה היא, על שאמר לה משה יום המילה יום חתונה הוא, אחרי כן וירף ממנו הכאב ותשב רוחו אליו אז אמרה חתן דמים למולות, חתונה של דמי מילה, ולא דמי רציחה כאשר חשבה: