מחוקקי יהודה קרני אור · בראשית · פרק 1 · פירוש 40

[מ] ולפי פירושו (למטה א ט) בפ' "יקוו המים" נראה שחזר מסברתו זאת, כי פי' שם "והנה ביום אחד נעשו", ויביא שם עדות ברורה, וכן כתב שם בשיטה ראשונה "ולפי דעתי כי הרקיע והיבשה נבראו ביום אחד". או שדעתו כאן ג"כ שנברא ביום אחד, ולא חולק כאן אלא על הראיה שהביאו, וכן כתב הח' ז"ל בס' "שער השמים" "כי גלוי וידוע אצל מאמיני תורתינו אמונה שלימה, כי העולם בכללו בדבור אחד נברא, ואל תשים אל לבך בעשרה מאמרות נברא העולם, כי פשט המאמרים הנזכרים בפ' מע"ב הוא מונה, וגם סוד ששת ימי המעשה נרמז ביום הראשון בביאור קרוב ומתיר קצת הספיקות, וכן עשרה מאמרות שבהם נברא העולם יש בהם סוד אחר וכונה אחרת" עיי"ש, בביאור מלת "ארץ" רבו הביאורים ג"כ והנני להביא קצתם, בפס"ז ברא' פי', ארץ שהכל רצין אליה, שנאמר "הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר" (קהלת ג כ) ודעת המורה בפ"ל מהח' הב' שהארץ הנכתב בכתוב הראשון הוא שם כללי לארבעת היסודות, אש, אויר, מים, עפר, אשר הם בתוך הכדור השמימיי, ושעיקר הנחת זה השם הוא על זה הכללות, עם היות שאח"כ קרא ית' ארץ ביחוד ליסוד העפר כמ"ש "ויקרא אלהים ליבשה ארץ", וכתב הרדי"א שזהו באמת הדעת האמיתי, לא שהיו היסודות נבדלים בעת הבריאה הראשונה, כי הנה אח"כ נבדלו בשאר הימים, אלא שנבראו יחד והי' כולם בערבוביא ויקרא כללותם ארץ, והאריך להביא ראיות ע"ז עיי"ש, והנה לדעת הרדי"א ג"כ תכלול הארץ הגשם המוקף הכולל ד' היסודות הקלים והכבדים שכלם יכנה בשם ארץ, הרלב"ג במלחמותיו ח"ב פ"ג כתב ג"כ, ארץ שם משתתף יאמר בפרט על היסוד הארצי, וזה ימצא הרבה, ויאמר בכלל על כל היסודות, והיה זה כן מפני שהיה יסוד הארץ במקום השפל, והיו היסודות בכללם למטה מהשמים, לזה אמנם יהיה ברוב בהיותו אצל השמים, כאמרו "אשר מי אל בשמים ובארץ" (דבר' ג כד) "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ", ומזה הענין הי' אמרו "והארץ היתה תהו ובהו", כי זאת היא הארץ אשר זכר בפ' הקודם, ובפי' על התורה כתב "והנראה בעיני שהכונה במלת חשך יהי' בזה המקום אשר אנחנו בו היסוד הארצי, כי הוא בעצמו חשוך מאוד, ונעדר מהצורה, אשר הוא האור יותר משאר היסודות זולת הארץ, כי שאר היסודות הם ספיריים זולת הארץ, והארץ היא ג"כ הגשם אשר קנה מהצורה יותר מעט מכל הגשמים הנמצאים בזה העולם השפל עד שמדרגתו קרובה למדרגת החמר הראשון אמר "כי עפר אתה, ואל עפר תשוב" וכבר תמצא שייוחס החשך אל העדר הצורה והשלמות וכו', ולזאת הסבה ראוי שייוחס שם החשך לארץ", ולדעת הרד"ק הוא שם על תבל כולה או על קצתה, והוא יותר כולל ממלת תבל כי תבל כולל כל ארצות היישוב, וארץ כולל המדבר והיישוב, ואבן כספי בשרשיו אמר שהוא משרש "רצץ" מלשון "עשוק ורצוץ" (דבר' כח לג) ונקראו כל היסודות "ארץ" מפני שהם דחוקים בתוך הגלגל רוצצים ומתפוצצים ומתערבים זה בזה בתנועותיהם, ושהאל"ף בשם "ארץ" הוא נוספת, ושמזה הענין הוא "רוץ מצא נא את החצים" (ש"א כ לו) "כי לא לקלים המרוץ" (קהלת ט יא) ודומיהם, כי מי שיתנועע במרוצה ותכיפת הוא רוצץ ושובר האויר בעברו בתוכו, והמדקדקים כתבו שנקראת ארץ מל' רוץ לפי שהגלגל רץ וסובב אותה והאל"ף נוסף, והח' יש"ר במבוא שלו על התורה כתב, כי נגזר משרש רוץ בתוס' האל"ף להורות שכדור הארצי אינו יושב ושוקט ונח כדעת קצת הקדמונים, אלא הוא רץ תמיד סביבות השמש וסובב יום יום על קוטבו, ובדרז"ל (ב"ר פה ח, ילקוט ברא' רמז ח) למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה (פי' שמיעטה עצמה ועמדה רק כנקודה במרכז אויר השמים) ושם פ' יג יב) (ארשב"ג ד' שמות נקראו לארץ כנגד ד' תקופותיה, ארץ, תבל, אדמה, ארקא, ארץ כנגד תקופת ניסן שהיא מריצה את פירותיה, ובויקר' (פ' כט יא) מונה שבעה שמות לארץ, וכן הוא בפדר"א פ' יח, ובמדרש משלי פ"ח מונה עשרה שמות לארץ, והח' פיניליש (דרכה של תורה צד 209), יפרש כי השמים וכן הארץ יש להם שתי הוראות, האחת כללית, והשנית פרטית, ודבר הלמד מענינו הוא לאיזה הוראה יכוין הכתוב, והנה השמים בכלל הם הריוח הפנוי מחוג הארץ ולמעלה עד אין סוף, ובפרט הם הרקיע או האויר העב הסובב את כדור ארצנו שיצא אל המציאות ביום שני כמה שנא' ויקרא אלהים לרקיע שמים, וכן הארץ בכלל הוא כדורנו וכל אשר בו, ובפרט הוא יבשת האדמה שנראתה ביום שלישי כמה שנאמר ויקרא אלהים ליבשה ארץ, ומעתה מ"ש בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, והארץ היתה וגו' יוקחו כמו הוראתם הכללית, ויצייר לנו את כדורנו ועירוב היסודות בו קודם בריאות האור, ובאמרו וירדו בדגת הים ובעוף השמים וכל הרמש הרומש על הארץ, כיון להוראתם הפרטית, וכשהוא אומר אח"כ ויכולו השמים והארץ וכל צבאם וגו', אלה תולדות השמים והארץ בהבראם כיוון להוראתם הכללית, וא"כ כשם שאין לתמוה על אמרו בראשית ברא אלהים את השמים ואת "הארץ" אעפ"י שקרא ביום השלישי ליבשה ארץ, ככה אין לתמוה באמרו בראשית ברא אלהים את "השמים" ואת הארץ, אעפ"י שקרא ביום שני לרקיע שמים":