[יג] מפסוק הזה למדו רז״ל (ב"ר פ׳ מו, ויק"ר פ׳ כה) שהמילה באותו מקום שניכר בין זכר לנקבה, וכתב רנה"ו כפי הפשט יראה לי שהאבר הידוע הנקרא בלה״ק "זכר" וממנו הושאל על האיש, וכן נקבה שם לאותו מקום, והושאל ממנו על האשה, וע״כ כתיב וילדה זכר (ויקרא יב ב) "ואם נקבה תלד" (שם שם ה) כי מעת הלידה ניכר באותן המקומות, אם זכר ואם נקבה וכשיגדלו, ויהיו איש ואשה, יש סימנים אחרים, גם חז"ל השתמשו בשתי מלות האלו, ואמרו "בזכרותו ובנקבותו" "מעלה בזכורו" וטעם הקראו אבר זה כן, אולי שהוא מלשון זכירה, כי אין אבר באדם ישתנה מכח הזוכר לבד הוא, וזה הטעם מפורסם אין להאריך בו, וזהו המול לכם כל זכר, כל אבר זכר, וא"כ מפורש האבר שבו ימלו:
קריאה במקור
מחוקקי יהודה קרני אור · בראשית · פרק 17 · פירוש 13
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrkow, 1907-1911
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020973480205171/NLI
- הערות המהדורה
- This text is dedicated in honor of אליהו בן דבורה & אורה בת שרה, may they be blessed with זרע של קיימא
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 88d513fcdd3adaef970db2880faa5d230e805ceaac25ceff0c280d5d7d541006