מנחת נכסיו. שאין לפרש "ומנחתו" כלומר שקבע הכתוב מנחה לכבש הזה זולת מנחת נסכיו, וכן היה ראוי לומר, שהרי מנחתו היה שני עשרונים מנחת נסכים לכבש, [ו]לא מצאנו בשום מקום רק עשרון אחד, אלא "מנחתו" זאת זולת מנחת נסכיו, אפילו הכי לא תוכל לומר, מדכתיב "ומנחתו" משמע מנחת נסכיו שחייב להביא למנחתו, דאם לא כן, הוי למכתב 'ומנחה שני עשרונים', "מנחתו" משמע שהיא שייך לו, דהיינו מנחת נסכיו:
קריאה במקור
גור אריה על ויקרא · פרק 23 · פסוק 13
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אף על פי שמנחתו כפולה. רוצה לומר, מה שהוצרך לכתוב "ונסכו רביעית ההין", אף על גב דלכל כבש כך הם צריכין, אלא שמנחתו כפולה – נסכיו אינם כפולין, ואי לא כתב "ונסכו רביעית ההין" הוי אמינא כמו שמנחתו כפולה כך נסכיו כפולים:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Gur Aryeh, Machon Yerushalyim, 1989-1995
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001106286/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 2dd6f76eecec6a2a7f65dc47836dca557f7507d646a453e0589832c9f5655836