זכרון פסוקי זכרונות וזכרון פסוקי שופרות. כך היא גירסת הרמב"ן. ויפה היא הגירסא, שהגירסא לפנינו 'מלכיות וזכרונות ושופרות', וזה לא יתכן, דלא מכאן אנו לומדין מלכיות, אלא ממקום אחר לומדים, דכתיב (במדבר י, י) "והיו לכם לזכרון אני ה' אלקיכם", שאין תלמוד לומר "אני ה' אלקיכם", זה בנין אב, כל מקום שאתה אומר זכרונות יש מלכיות עמהם (ר"ה לב.). והקשה הרמב"ן, דאם כן היה ראוי שיזכיר הכתוב גם כן מלכיות עמהם, ונראה דאין זה קשיא, כיון דילפינן מלכיות ממקום אחר, מ"אני ה' אלקיכם", אין חילוק אם נכתב כאן או נכתב במקום אחר:
אך קשיא, דהא ברכות ראש השנה דרבנן, כדמוכח במסכת ראש השנה (לד ע"ב) גבי הולכין למקום שתוקעין ולא למקום שמברכין, ונראה אלי, שאין הברייתא (תו"כ כאן) מפרש הכתוב, דכתיב "זכרון תרועה" שיאמר פסוקי זכרונות ושופרות, דודאי מדרבנן הם, רק כך פירושו, מדכתיב "זכרון תרועה" ולא 'יום תרועה', אלא הכתוב רוצה לומר כי על ידי התרועה יהיו ישראל נזכרים, לכך כתיב "זכרון תרועה". ובשביל זה תקנו חכמים ברכות, כדאיתא בראש השנה (סוף טז.) 'אמרו לפניו זכרונות כדי שיבוא זכרוניכם לפני לטובה, ובמה, בשופר'. כך פירושו, ולא שפירש הברייתא כי "זכרון תרועה" רוצה לומר שיאמר פסוקי זכרונות ושופרות. ורש"י ז"ל הביא הברייתא כצורתה:
אך קשיא, דהא ברכות ראש השנה דרבנן, כדמוכח במסכת ראש השנה (לד ע"ב) גבי הולכין למקום שתוקעין ולא למקום שמברכין, ונראה אלי, שאין הברייתא (תו"כ כאן) מפרש הכתוב, דכתיב "זכרון תרועה" שיאמר פסוקי זכרונות ושופרות, דודאי מדרבנן הם, רק כך פירושו, מדכתיב "זכרון תרועה" ולא 'יום תרועה', אלא הכתוב רוצה לומר כי על ידי התרועה יהיו ישראל נזכרים, לכך כתיב "זכרון תרועה". ובשביל זה תקנו חכמים ברכות, כדאיתא בראש השנה (סוף טז.) 'אמרו לפניו זכרונות כדי שיבוא זכרוניכם לפני לטובה, ובמה, בשופר'. כך פירושו, ולא שפירש הברייתא כי "זכרון תרועה" רוצה לומר שיאמר פסוקי זכרונות ושופרות. ורש"י ז"ל הביא הברייתא כצורתה: