גור אריה על ויקרא · פרק 10 · פסוק 12

קחו את המנחה אף על גב שאתם אוננים. אין לומר שדייק רש"י דאם לא כן, פשיטא שיאכלו כמו שאר מנחות הכתובים בפרשת צו (לעיל ו, ז-ט), דזה אינו, דהא משום דהוא מנחת שעה ואין כיוצא בו לדורות – הוצרך לפרש בה שיאכלוה כמו שאר מנחות, כמו שכתב רש"י על "ואכלוהו מצות", אלא שדייק רש"י דכיון דכתיב בסוף הכתוב (פסוק יג) "כי כן צויתי", ופירש רש"י (שם) 'באנינות יאכלוהו', ולפיכך "קחו את המנחה" בא להגיד לך גם כן שיאכלוהו באנינות, כדמוכח סיפא דקרא דעל זה קאי. ואין לומר ד"כן צויתי" אתא שיאכלוה אף על גב שהיא לשעה ואינה לדורות, זה אינו, דודאי כיון שאמר "ואכלוה מצות" שכך נצטוה שיאכלוה לשעה אף על גב שאינה לדורות, למה הוצרך לומר "כי כן צויתי" לאכול את המנחה, ואין כאן תמיה, אלא פירוש הכתוב, אף על גב שאונן אסור בקדשים (זבחים קא ע"ב), ועתה אני מתיר לכם באנינות לאכול קדשים – והוא תמיה – "כי כן צויתי" מפי השם יתברך, וגזירת הכתוב הוא. ולא שייך זה אם נותנים למנחת שעה דין מנחת דורות, דזה אין חדוש, וזה פשוט: