גור אריה על ויקרא · פרק 11 · פסוק 44

כשם שאני קדוש שאני ה' אלקיכם. פירוש, למה הוצרך למכתב בקרא "אני ה' אלקיכם", אלא שהוא נתינת טעם למה שאמר הכתוב "והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני", ומה ענין זה שיהיו ישראל בשביל זה קדושים, אלא "כי אני ה' אלקיכם", לפיכך תהיו קדושים כשם שאני קדוש:

קדשו עצמכם למטה והייתם קדושים לפני. כי "והייתם קדושים" קרא יתירא, לדרשא, לומר שתהיו קדושים לפני:

לעבור בלאוין הרבה. כדאיתא בפרק כל שעה בפסחים (כד.) ; אכל פוטיתא – שרץ המים (רש"י שם) – לוקה ד'; חד לאו בשרץ המים בתורת כהנים (פסוק י), וחד במשנה תורה (דברים יד, י), וב' לאוין כתובים בתורת כהנים בשרצים סתם, "אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם" (פסוק מג), ולא כתיב 'על הארץ', ומשמע כל שרצים, בין שרץ המים ובין שרץ הארץ:

נמלה לוקה ה'. הוא שרץ הארץ (רש"י פסחים כד.) ; הנך ב' לאוין הכתובים סתם (פסוק מג)²⁷¹ "ולא תשקצו ולא תטמאו", וחד "כל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל" (פסוק מא), וחד "כל השרץ השורץ על הארץ לא תאכלום" (ר' פסוק מב), וחד "לא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ" (פסוק מד). צרעה, שרץ העוף הוא, וגם הוא שורץ על הארץ, ויש בה חמש לאוין אלו, מוסיף עליו לאו דשרץ עוף במשנה תורה, דכתיב (דברים יד, יט) "וכל שרץ העוף [טמא הוא לכם לא יאכלו] וגו':