תלמוד לומר כל דם. והקשה הרא"ם, הרי כבר נאמר (דברים יב, טז) "רק הדם לא תאכל וגו'", וכבר פירשנו בפרשת צו שצריך תרי קראי, דאי כתב קרא לקמן, הוה אמינא דוקא פסולי המוקדשים שנפסלו לגבי המזבח, שהרי היתה שעה שהיה דמה למזבח עומד, אבל בהמה חולין, שלא היתה קודש כלל, אימא דמה מותר, לכך צריך לכתוב. ואי כתב קרא כאן, הוה אמינא דוקא בהמות חולין, אבל פסולי המוקדשין לא, מפני דפסולי מוקדשין היתר שבא מכלל איסור, שהרי היו אסורים וחזרו להיות מותר, [הוה אמינא] אפילו הדם נמי מותר:
קריאה במקור
גור אריה על ויקרא · פרק 17 · פסוק 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
פנאי שלי וכו'. לא סתם פנים, שהרי סתם פנים הוא לטובה, כמו "ישא ה' פניו אליך" (במדבר ו, כו), אלא פירושו פנאי שלי להתעסק בו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Gur Aryeh, Machon Yerushalyim, 1989-1995
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001106286/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 2dd6f76eecec6a2a7f65dc47836dca557f7507d646a453e0589832c9f5655836