וימלא כפו היא קמיצה. דאם לא כן, למה לי מלוי כף. דאין לומר דהיא מצוה בפני עצמה – הוראת שעה, שהרי לא נצטוה בזה דבר, ועל כרחך היינו קמיצה, שהיא גם כן בשאר מנחות (לעיל ב, ב):
קריאה במקור
גור אריה על ויקרא · פרק 9 · פסוק 17
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אחר עולת התמיד. דאין לומר כמשמעו, דפשיטא, מהיכא תיסק אדעתין לומר שבזה יפטר עולת (נדבה) [הבוקר], ואין לקרבנות אלו, שהם לשעה, שום ענין לפטור בהם חובת היום, שהיא לדורות, לכך צריך לומר ד"מלבד עולת הבקר" – שעולת הבקר קודם. ולישנא דקרא כך פירושו; שעשה קרבנות אלו "מלבד עולת הבקר", אם כן עולת הבקר קודם, שהרי קרא בשעת עשיית הקרבנות קאמר שמלבד עולת הבקר, שכבר עשה אותה, עשה את אלה. והא דלא כתב 'ומלבד עולת החדש' גם כן, נתבאר בפרשת צו (לעיל פ"ח אות א), עיין שם:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Gur Aryeh, Machon Yerushalyim, 1989-1995
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001106286/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 2dd6f76eecec6a2a7f65dc47836dca557f7507d646a453e0589832c9f5655836