גור אריה על ויקרא · פרק 13 · פסוק 45

שלא יהיו טמאים יושבים עמו. פירש רש"י בפרק אלו דברים במסכת פסחים (סז.) ללמוד על ששלוחו של מצורע יותר מכל שאר טמאים, לכך כתב אצלו "בדד ישב":

מחוץ לג' מחנות. דהא כיון דטמא מת וזב כל אחד ואחד נשתלח למחנה אחת, שכן ילפינן בפרק אלו דברים (פסחים סז.) "ולא יטמאו את מחניהם" (במדבר ה, ג), 'מחנם' הוי ליה לומר, מאי "מחניהם", אלא ליתן מחנה לזה ומחנה לזה. פירוש – אלא ליתן מחנה לזה לטמא מת, ומחנה לזב. דאין לומר "ולא יטמאו את מחניהם" קאי על זב ועל מצורע, למה לי למכתב כך, הרי כבר ילפינן דמצורע משתלח למחנה מיוחדת, מדכתיב "בדד ישב", אלא על כרחך "ולא יטמאו מחניהם" קאי אזב ואטמא מת, דטמא מת דהוא קל טפי – משתלח ממחנה שכינה, וזב – חוץ למחנה לויה, ובמצורע נאמר "בדד ישב", אם כן נשתלח הוא חוץ לשלש מחנות:
והרא"ם תירץ, דלא נוכל לומר "ולא יטמאו מחניהם" רוצה לומר זב ומצורע, דהא בקרא כתיב (במדבר ה, ב-ג) "וישלחו מן המחנה מחוץ למחנה תשלחום וגו'", דודאי חד קרא בזב וחד קרא בטמא מת, דלשלוח מצורע לא צריך קרא, דכבר כתיב "בדד ישב", ואם כן הנך תרי קראי בטמא מת ובזב איירי, ובודאי "ולא יטמאו מחניהם" אהני טמאים קאי, והשתא "בדד ישב" מחוץ לג' מחנות. ובודאי שאין זה נכון, דמי מגיד לי דקרא "ולא יטמאו מחניהם" קאי על "וישלחו מן המחנה מחוץ למחנה תשלחום":