ומיד בן נכר לא תקריבו וגו'. פרש"י עכו"ם שהביא קרבן ליד כהן להקריבו לשמים לא תקריבו לו בעל מום אבל תמימה תקבלו מהם. לכן נאמ' למעלה איש איש לרבות שנודרים נדרים ונדבות כישראל עכ"ל. וא"ת למה לי מאיש איש תיפוק לי' ומיד כל בן נכר וגו' כמו שפרש"י וי"ל אי לא כתוב איש איש ה"א מאומות העולם כלל לא והמקריב מהם תמימים עובר בעשה ובעלי מומין עובר בלאו ועשה. ד"א אי לא כתי' איש איש הוה אמינא עכו"ם מקריבים תמימים אפי' חטאות ואשמות ת"ל איש איש לו' דוקא נדרים ונדבות יכולין להקריב אבל חטאות ואשמות לא שהרי נאמ' שם לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לי כפ"ח:
קריאה במקור
ריב"א על התורה · ויקרא · פרק 22 · פסוק 25
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Rabotenu Ba'ale ha-Tosafot, Warsaw, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001850806
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 293e6be07bc3061250b50fdec9a63ea368d7239c80bb053be93e8d0817b6380c