ריב"א על התורה · שמות · פרק 15 · פסוק 26

כי אני ה' רופאך. הרי לך לשון רפואה מוסב על החולה ובמקום אחר מוסב על החלי כמו שנאמר נרפא הנתק טהור הוא. וכבר דבר הר"ר יוסף חזן מטורויי"ש שדבר בספרו ספר ידידות בשער שמוש היוצאי' והעומדים וזה לשונו שמתי לבי לדעת שמוש שרש הרפואה בעבור שמצאתי ברוב מקומות במקרא שאין הרפואה נופלת על החולי כמו כי אני ה' רופאך. רפאני ה' וארפא וירפאו המים. כי הוא טרף וירפאנו. ישלח דברו וירפאם. וכן כלם לבד מקומות שנמצאו והנה נרפא נגע הצרעת. וטהר הכהן הבית כי נרפא הנגע ולא שמעתי אם דבריו מדקדקים על אלו שיצאו מכלל חבוריהם ואמנם יתכן לדעתי שכל זמן שהחלי בתוך חלל הגוף ואינו נראה מבחוץ שם המקרא קובע לו חובה שהרופא פועל והחולה פעול אבל כשהחולי נראה בחוץ כמו נגע או צרעת או נתק ישאר מכו' שבשר שם חובה להיות חולי פעול. ואמת ונכון פי' אם תסמוך בתחלת הפעול אז אתה רשאי לעשות פעול ממי שתרצה מהגוף או מהחולי בין בחלאי פנימיים בין חצונים וכן אתה מוצא הרופא לכל תחלואיכי הרי כל חלאים אף פנימיים ואע"פ שלא נזכר שם הגוף אלא החלאים וכן אומ' רפא נא לה. אע"פ שבצרעת היתה לא נזכר שם רק מרים ולא המכה. וכן הנני רופא לך שחין היה. וכן פשט המקראות בכל מקום ובשמוש שרש הרפואה עכ"ל: