ריב"א על התורה · בראשית · פרק 2 · פסוק 3

ויברך אלהים ברכו באורה כיון ששקעה עליו אורה בערב שבת בקש הקב"ה לגנזה וחלק כבוד לשבת. ול"ו שעות שמשה אורה פי' ע"ש וליל שבת ויום שבת:

אשר ברא אלהים לעשות. ועשה היה לו לומר מהו לעשות זה רוח צפונית שאינה מסודרת וכשיבא גוג ומגוג ויעשה עצמו אלוה להטעות העולם אמר לו הקב"ה אם אתה אלוה לך וברא יצירה חדשה ויצוה לו לבראת רוח צפונית כדי לנסותו ולנצחו בו ולטרדו מן העולם. ומיהו רש"י ז"ל הרגיש בקושיא זו שמפרש גבי לעשות המלאכה שהיתה ראויה לעשות בשבת כפל ועשה אותה בששי כמו שמפורש בב"ר עכ"ל. ומכח הקו' פי' כן: ית' שמו של הקב"ה שברא תיקוני העולם וכאדם הבונה בית ומכין צרכי בנין ואח"כ עושה מטלטלין כך הקב"ה תיקן כל צרכי הבנין ביום ראשון שכל תולדות השמים והארץ נבראו בו ביום כדמוכח במדרש תנחומא וביום השני תיקן הרקיע עם כל הגלגלים. והשלישי הפריש מים התחתונים מקום מרבץ דגים ותנינים ומשם המשיך נהרות ומעיינות ללחלח היבשה ולהשקות בריותיו ואילנות וצמחים כאדם המרביץ קרקעיתו וברביעי תלה המאורות כאדם הפותח לביתו חלונות להאיר. ובחמישי וששי דגים ועופות ורמשים ובהמות וחיות שהם מטלטלין לכאן וכאן. ולפיכך לא נאמר מיום הראשון עד חמישי לא יצירה ולא בריאה כי לא עשה רק תיקון למעשה יום ראשון ולפי שנגמר בנין הבית ברביעי אמרו רז"ל אין מסיימין בד' שהרי הקב"ה סיים בנינו בד' ושוב לא בנה בנין אחר וכך נהגו שהמסיים בד' לא מסתייע להתחיל ע"כ מיסוד בכור שור: