עד האחד ועשרים. פרש"י למה נאמר והלא כבר נאמר שבעת ימים לפי שנא' ימים ולילות מנין ת"ל עד יום האחד ועשרים אין לפרש מנין שחייב לאכל מצה שאף בימים אינו חייב לאכול מצה רק שלא יאכל בו חמץ כדפרש"י לעיל גבי ז' ימים גם אין לפרש לילות מנין שלא יאכל חמץ שהרי כבר כתיב כי כל אוכל חמץ ונכרתה וגו' מיום הראשון עד יום השביעי. וא"כ לילות במשמע ע"כ פי' חזקו' וז"ל עוד יש דוחק יש לך דברים שמקבלים שכר עליהם בעשייתן ואין מקבלין עליהם עונש כשאין עושים אותה כגון מצה מלילה הראשון ואילך רשות ומ"מ כתב באכילת הששה עשה שנא' שבעת ימים מצות תאכלו וזהו שפי' לפי שנא' ימים כלומר אם אכל מצה כל ז' ימים הוא קיים שבעת ימים מצות תאכלו לילות מנין כלומר אם אכל מצה כל שבעה לילות מנין שהוא קיים פסוק ומקבל שכר ת"ל עד יום האחד ועשרים:
קריאה במקור
ריב"א על התורה · שמות · פרק 12 · פסוק 18
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Rabotenu Ba'ale ha-Tosafot, Warsaw, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001850806
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 293e6be07bc3061250b50fdec9a63ea368d7239c80bb053be93e8d0817b6380c