ויראת פרש"י לפי שדעתו של אדם נמשכת אחר הרבית וכו' או תולה מעותיו ביד עכו"ם כדי להלותם ברבית לישראל וכו'. בפ' איזהו נשך פרש"י וז"ל תולה מעותיו בעכו"ם מלוה ברבית מעותיו ואומ' של עכו"ם הם עכ"ל. משמע דאי הוה דעכו"ם מותר וק' דאמרי' באיזהו נשך הרי שמצאו שהיה מחזיר מעותיו לעכו"ם ואמ' לו תנם לי ואני מעלה לך כדרך שאתה מעלה לעכו"ם אסור לפי שאין שליחות לעכו"ם לכך י"ל תולה מעותיו ביד עכו"ם כגון שא"ל חברו הרי לך משכון זה ולך ולוה מעו' בשבילי מן העכו"ם והוא נושא המשכון ומלוה מעותיו ואו' שלוה מן העכו"ם דבכה"ג אשכחן אם לוה מן העכו"ם מותר שהרי הוא שלוחו של ישראל ואין אחריות עליו דלגבי עכו"ם. ואם באתה לפרש ולישר דברי רש"י כך תפרש כגון שמסר לו עכו"ם מעות בפקדון ואין אחריות עליו כלל. ואותו עכו"ם חפץ לאותם מעות להלותם ברבית והוא מלוה משלו ואו' שהם משל עכו"ם דבכה"ג אם היה מלוה מאותה מעות מותר כיון שאין האחריות עליו ואינו אלא שלוחו של עכו"ם דהכי איתא בירושלמי כל באחריות עכו"ם מותר באחריות ישראל אסור. כך פי' התו' באיזהו נשך:
קריאה במקור
ריב"א על התורה · ויקרא · פרק 25 · פסוק 17
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Rabotenu Ba'ale ha-Tosafot, Warsaw, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001850806
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 293e6be07bc3061250b50fdec9a63ea368d7239c80bb053be93e8d0817b6380c