ריב"א על התורה · שמות · פרק 21 · פסוק 2

כי תקנה עבד. פרש"י אי עבד שהוא עברי וכו' או אינו אלא בעבד כנעני וכו' וקשיא היכי ס"ד דעבד כנעני יהא נרצע הא אמרינן אוזן ששמעה בסיני כי לי בני ישראל עבדים וכו' והעבד כנעני לא שמע. וי"ל דס"ד שיהיה נרצע אפילו שלא שמע משום דזיל טפי מעבד עברי כפר"מ מקוצי. עוד פרש"י הא מה אני מקיים והתנחלתם אותם בלקוח מן העכו"ם וא"ת והעכו"ם היכן לקחו הא כתוב מהם תקנו עבד ואמה ודרשינן ולא הם מכם ולא הם קונים זה מזה. וי"ל הם שבמלחמה שכתוב וישב ממנו שבי כדאית' פרק השולח אי נמי לקחו למעשה ידיו עוד פרש"י כאן כי תקנה מיד ב"ד לא יצא בשש וכו'. וקשיא שהרי כתוב כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים וכי ימכור על ידי אחרים משמ' וקאמר ועבדך שש שנים. וגם רש"י עצמו פי' שם דמיירי במכרוהו ב"ד. ולפי הנראה הך קושיא ליכא שהרי מצינו כמה מלות מבנין נפעל שאינו על ידי אחרים כמו ה' ילחם לכם. וינפש בן אמתך והגר נסתרה והיא נטמאה. כי יפלא ממך דבר וכן הרבה. אך כאן אלו לא נאמר וכי ימוך אחיך וגו' הייתי מעמיד כי ימכר אחיך במוכר עצמו מחמ' דוחקו כי לשון כי ימכר משמע נמי על ידי עצמו כמו שפי' ועו' כי אף בלשון מכירה מצינו מלה מבנין נפעל שאינה על ידי אחרים כמו כי ימוך אחיך עמך ונמכר לך ועל מוכר עצמו הוא נאמר כמו שפרש"י כאן. וכן ונמכר לעקר משפחת גר והוא נאמר במוכר עצמו שנאמר קודם לכאן ומך אחיך וכו' וכיוצא בזה מצינו בבנין הפעיל שדרכו להיות יוצא באחרי' כמו הפקיד הלוה השאיל ודומה ובשאר מקומות נמצא עומד בעצמו ואינו יוצא באחרים כמו ופרעה הקריב מבין העיר הקיצו ורננו ודומיהם ומה שפירשנו בפרש' ראה כי ימכר במכרוהו ב"ד על פי המסקנ' דהכא פי' כן עד"י כ"א: