עגיל וכומז לכפר. תימא היאך קבל משה כומז שהיה לאותו מקום לקרבן. והלא לא קבל מראות הצובאות שנעשה מהם הכיור כי אם על פי הדבר. ואומר ר"מ מקוצי עגיל וכומז אינו ממש אצל הרחם. עוד י"ל כי מן המראות לבדן נעשה הכיור אבל כאן הכומז מעורב עם כלים אחרים שנ' ונקרב את קרבן ה' וגו' אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז. עוד י"ל כי המראות עצמן היו קבועות בכיור וזהו שנאמר ויעש הכיור נחשת במראות הצובאות ולא אמר ממראות משמע שהמראות עצמן קבועות בו ולפי' היה מואס בהם עד שנצטוה על פי הדבר. אבל הכומז היה נסך ולא היה בעין לא היה מקפיד בו. הך קושיא ותרוצ' שייכי נמי בפ' ויקהל גבי ויבואו האנשים וגו' כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וכומז כל כלי זהב וגו':
קריאה במקור
ריב"א על התורה · במדבר · פרק 31 · פסוק 50
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Rabotenu Ba'ale ha-Tosafot, Warsaw, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001850806
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 293e6be07bc3061250b50fdec9a63ea368d7239c80bb053be93e8d0817b6380c