ריב"א על התורה · בראשית · פרק 21 · פסוק 2

למועד אשר דבר אתו אלהים. פרש"י תרגום אונקלוס דמליל יתיה את המועד דבר וקבע כשאמר למועד אשוב שרט לו שריטה בכותל וכו' אומר הר"ר אליקים שלכך הביא רש"י תרגום דמליל יתיה כדי לדרוש הדרשה דשרטט ולומר שדבר אתו קאי למועד דאי קאי לאברהם תרגומו דמליל עמיה. עוד פרש"י שרט לו שריטה בכות' ואמ' לו כשיגיע חמה לשריטה זו בשנה האחרת שרה תלד. וק' דהא אמרי' בפ"ק דר"ה דהוה קאי בתשרי וקים לן שבפסח נולד יצחק ותירץ חזקו' דמ"מ השריטה שוה בתשרי כמו בניסן לפי שהימים והלילות שוים בהם וחמה זורחת בהם בחלון אחד וג"כ פירש רבינו אלחנן בנו של ריב"ש בסוד העבור שיסד ומפרש שלענין הרבה דברים השנה קרויה שנה שיש בה זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף וגם לאורך וקוצר הימים וגם לענין שחוזר חלילה מקום זריחת השמש ברקיע. בתקופת תמוז חמה זורחת בבקר בתחלת המזרח והולכת לד' רוחות מזרח צפון דרום מערב ושוקעת בסוף המערב ובלילה שלאחריו סובבת כל הצפון ומעט מן המערב ושם מתחלת לזרוח שחרית ושוקעת במערב קרוב לסופו חלון אחד ובכל יום מרחק' מעט מעט והולכת מתחלת מזרח במזרחיתה ומסוף המערב בשקיעתה עד שבתקופת תשרי הולכת חצי המזרח וכל הדרום וחצי המערב ועוד ממעטת והולכת בכל יום ויום עד שבתקופת טבת הולכת כל הדרום לבדו ובלילה שלאחריו סובבת כל המערב וכל הצפון וכל המזרח פחות מעט ובשחרית שאחריו זורחת במזרח באותו קצה המזרח ששיירה אמש לסבוב. והולכת כל הדרום ומעט מן המערב ומתוספת עוד והולכת עד שבתקופת תמוז הולכת שלש רוחות עכ"ל. וזה סדר הלוך הלבנה בתחלת החדש הלבנה משמשת בתחלת הלילה מעט ושוקעת בליל שני משמשת מעט יותר ושוקעת וכן בכל לילה ולילה מוספת שמושה ברקיע והולכת עד כי בסוף ו' משמש מראש הלילה עד סופה מכאן ואילך מאחרת מעט ובאה בתחלת הלילה ומשמשת עד עלות השחר בליל שני מאחרת מעט יותר וכן בכל לילה ולילה מאחרת עד כי בסוף כ"א יום משמשת מחצי הלילה עד סופו. וכן לעולם מאחרת יבא והולכת עד כי בסוף החדש משמשת מעט בסוף הלילה ושוקעת כללו של דבר מתחלת החדש עד מלוי הלבנה תחלת שמושה בתחלת הלילה ומוספת והולכת מכאן ואילך סוף שמושה בסוף הלילה ומתמעטת שמושה ברקיע: