כאחת שפחתיך. אמר לה, חס ושלום, אין את מן האמהות אלא מן האימהות כהובילקוט הלשון אמר לה, לא תאמר כדין, חס ושלום, אי את נמנית מן האמהות וכו', ולא נתבאר הרמז מאין דרשו כל עיקר דרשה זו, והמפרשים פירשו בדוחק גדול, [וע' בנמוקי רמב"ן ס"פ מטות שכתב דהדיוק הוא מדכתיב בפסוק שאחר זה ויאמר לה בעז והה"א בלי מפיק וקרינן כמו לא באל"ף, והכונה כי בעז ענה על דבריה לא, לא יהיה הדבר הזה וכמו שהביא המדרש כאן עוד שני מקומות דכתיב בהון לה בלי מפיק והכונה כמו לא], ויש להוסיף עוד דשייכא דרשה זו עם הדרשה הבאה גשי הלום דרמז לה שעתידה מלכות בית דוד לצאת ממנה, ולא נתבאר למה דוקא כאן רמז לה זה, אלא שזה היתה תשובה למה שאמרה ואנכי לא אהיה כאחת שפחותיך, אמר לה "לא" חס ושלום שתהיי מן האמהות שהרי עתידה מלכות לצאת ממך ולא יתכן שתצא משפתה זו אלא מן האימהות וכמש"כ בהו ומלכים מחלציך יצאו. .
(שם)
(שם)