ברוחו שמים שפרה, שיפר ותיקן להעביר מעליהם הענן הנזכר ולהשקט הים, כי בהיות השמים זכים תשקוט הים, ואז תחולל ידו נחש בריח, אשר בים, והוא רמז לתנין הגדול שהוא כמו בריח בחוזק ובגודל. חוללה, כמו רב מחולל כל, הרפאים יחוללו, ענין יצירה, וכן אמר התרגום: ברוח פומיה אפי שמיא אשתבהרו ברת ידיה לויתן דמתיל לחויא טריק. ויתכן לפרש חוללה ידו, ענין חיל וצער, וידו יורה כן, כענין הלא את היא המחצבת רחב מחוללת תנין, ושבח האל בהשקיט השמים והחריב הים והכות את כל אשר בתוכו והפכו. אבל בברייתא דשמואל של סוד העבור אמרו נחש בריח, בעבור שהוא כמו מעוות, והוא מבריה מן הקצה אל הקצה:
קריאה במקור
רמב"ן על איוב · פרק 26 · פסוק 13
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Mossad Harav Kook, Jerusalem 1963
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017767010205171/NLI
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 376aee0168bc5ac6673c9ea4d13cadf15f52d8d2cb857533944ace1404108035